כוחו של ליטוף

אי שם, בשרון הירוק, מוקם מקום שבו ילדים ובעלי-חיים יסייעו זה לזה להירפא. נשמע כמו תחילתה של אגדה? המקום המרגש הזה דווקא קיים במציאות, וקוראים לו "פעמוני רוח" - מרכז לשיקום הדדי של ילדים ובעלי-חיים. במרכז כבר מתגוררים, בין היתר, רוח - ארנבונת נכה הסובלת מפגיעה עצבית בגפיה האחוריות ואינה יכולה לקפוץ ולרוץ; שרגא החתול, שחולץ ואומץ על ידי המרכז, ונוטה להתקפי חרדה בהישמע רעשים חזקים; וששון - כלבה קטנה ומעורבת, שעברה התעללות שכללה פגיעה גופנית, ועתה זוכה לחוויה מתקנת מלאה באהבה. עם צוות מטפלים ושטח שהתקבל כתרומה, המרכז נמצא כעת בשלבי ההקמה האחרונים שלו, ולצורך זה פתחו אנשי העמותה בתהליך של גיוס תרומות במימון-המון, לצרכי שיפוץ הקליניקות ומגורי בעלי החיים שבשיקום.

במרכז יינתנו טיפולים רגשיים לילדים בעזרת בעלי-חיים, הנמצאים הם עצמם בתהליכי שיקום לאחר פגיעות ופציעות. ​הטיפולים שהילדים יעניקו לבעלי החיים יאפשרו ויקדמו בו-בזמן את הטיפול בילדים, בקשר של הדדיות. המרכז גם יאפשר היכרות בין עולם הילד ומשפחתו לבין עולם החי, ובכך יפתח וירחיב את החינוך לחמלה ולכבוד כלפי בעלי החיים.

ריפוי הדדי

צוות המרכז דוגל במודל לפיו במסגרת טיפול רגשי הנעזר בבעלי-חיים, ראוי לשתף בעלי-חיים הנזקקים הם עצמם לטיפול ולשיקום. גישת המרכז מבוססת על התפיסה שבה האינטראקציה בין אדם מטופל לבעל-חיים מטופל תוליד כוחות ריפוי בשניהם. ילד (או מבוגר) פגוע, פיזית ו/או רגשית, המקיים קשר טיפולי קרוב עם בעל-חיים פגוע, נמצא בנקודת מפגש של הכאב והפגיעה שלו ושל בעל החיים.

"ייחודיות השיטה היא בהסתכלות על הילד ועל בעל החיים כעל שני מטופלים שהם בו-בזמן שני מטפלים. שניהם שותפים לכאב, לנכות, לחסר ולקושי, ובשניהם יש פוטנציאל להטבה ולשיקום, הן עבור עצמם והן עבור השותף לטיפול." מסביר צוות המרכז, "המפגש הטיפולי מעלה את הקושי לפני השטח, וההתמודדות עמו נעשית מוחשית ומועילה הן ברובד הפיזי והן ברובד הנפשי. מרחב טיפולי כזה מכיל אוסף של קשרים אישיים בין שני המטופלים שבחדר - האדם ובעל החיים, אשר יחד מאפשרים דרך משותפת של החלמה וריפוי."

המרכז ישמש מקלט לבעלי-חיים ויפעל בסטנדרטים מתקדמים לשמירה על היחס לבעלי החיים ולרווחתם. בעלי החיים יקבלו טיפול אישי מותאם למצבם, ואת מירב התנאים לרווחתם, תוך שמירה על ערכים וכללי מפתח, כגון: בעל חיים לא יוכנס בכפייה למרחב הטיפולי של הילדים, והמגע עם הילדים ייעשה ביוזמת בעל החיים; בעלי-חיים שניתן לשחרר - ישוחררו; בעלי-חיים שניתן למסור לאימוץ בתנאי רווחה - יימסרו לאימוץ; ועוד.

מחלום למציאות

הוגת הפרויקט ואחת ממקימי המרכז היא ד''ר נועם רודיך, בוגרת תואר במדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ו-PhD במדעי-הרפואה בנושא מחלת האסטמה, גם כן באוניברסיטת תל אביב. מגיל צעיר נועם מגדלת, משקמת ופעילה בהצלת בעלי-חיים. כיום היא סטודנטית ללימודי טיפול בעזרת בעלי-חיים. מכיוון שמדובר בפרויקט מרגש במיוחד, עניין אותנו לשאול את ד"ר רודיך, מתי התעורר בה החלום לעסוק בטיפול באמצעות בעלי-חיים, ומתי עלה הרעיון לשילוב בין בעלי-חיים וילדים הנמצאים בתהליכי שיקום?

"כבר בילדות המוקדמת נמשכתי מאד לעולם בעלי-החיים, ובעיקר לשיקום שלהם. תמיד היו בבית בעלי-חיים, כולם מאומצים, כולם עברו אירועים שהצריכו יחס מיוחד ושיקומי. כשהתחלתי במסלול הלימודים האקדמאי שלי (שהיה ברובו באוניברסיטת תל אביב) , עברה בי המחשבה של שילוב של הצלת בעלי-חיים עם ילדים שזקוקים גם הם לטיפול או לשיקום. לקראת סוף הדוקטורט שלי השקעתי המון מחשבה וקריאה של מאמרים העוסקים בקשר אדם-חיה, בתועלת הקשר ובכל פורמט אפשרי לייצר קשר שהוא הדדי ומיטיב לכל השותפים בו."

"במהלך הפוסט-דוקטורט הבשילה בי התובנה: אני חייבת לחזור לחלום הילדות שלי, להציל ולשקם בעלי-חיים, יחד עם ילדים. רציתי להקים מקום שמאפשר את הרגע הזה, שבו ילד ובעל חיים נפגשים עם הקושי, ההתמודדות והמכשול. משם יצמחו וימצאו יחד כוחות להרגיש שייכים, מסוגלים, שותפים אמתיים בקשר הזה, שלא שופט, שלא מדגיש את השוני. הרגע הזה הוא רגע אמיתי של ביחד, של כוחות, של ריפוי."

כיצד תרמו הלימודים שלך להתגבשות הדרך ולמימוש החלום? מה הכלים שהדרך המחקרית שלך העניקה לך?

"הלימודים נתנו לי המון. את האמון הבסיסי בעצמי בנוגע ליכולותיי להגות ולבצע פרויקט הקשור בעבודת חקר אמיתי מעמיקה. כדי להקים את העמותה קראתי המון חומר אקדמאי, ואני מקווה שביום מן הימים אוכל גם להשתמש בכלי המחקר שלי כדי לאפשר לתחום השיקומי להיחקר ולהתפרסם ברמה אקדמאית מספקת."

רוצים לסייע להתפתחות ולקידום המרכז? מוזמנים לעמוד הפרויקט באתר הדסטארט.

לאתר המרכז >

מתעניינים בתואר ראשון במדעי החיים?

מתעניינים בלימודי תואר שני במדעי הרפואה?