דייט עם עטלף בקולנוע

רעידות האדמה שפקדו אותנו לאחרונה הזכירו לנו שוב כמה חשובה והכרחית היא ההתחדשות העירונית. היום אפשר לראות כמעט בכל רחוב תל אביבי בניין שנמצא בשלב זה או אחר של תוכנית התמ"א לחיזוק מבנים, ואין ספק שכל פרויקט כזה מציל חיי אדם. אבל מה עולה בגורלם של בעלי החיים שחיים בסביבת הבניינים שמיועדים להריסה? במהלך החודש האחרון התקיים מבצע פינוי מרשים ומורכב של כ-2,000 עטלפי פירות מבניין קולנוע דקל המיתולוגי שבשכונת בבלי, בשיתוף צוות מעבדת העטלפים של פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, ד"ר ערן לוין, גם הוא מהפקולטה למדעי החיים, האקולוג שמוליק ידוב מהספארי ועיריית תל אביב. הצוות, שחוקר במהלך כל השנה את התנהגות ופיזיולוגית העטלפים, נרתם לפעילות החירום והציל את חייהם של מאות פרטים.

כמה פעמים הם הגיעו לשם באישון לילה? איך לוכדים עטלפים שמרחפים בגובה 15 מטרים? איזה טיפול מעניקים להם? והאם צפוי להיות פרוטוקול קבוע שיבטיח פינוי בעלי חיים לפני הריסת מבנים? כל התשובות כאן.

מושבה מהסרטים

עטלפי הפירות התל אביביים חיים במושבות שפזורות ברחבי העיר ובוחרים מדי לילה (או בעצם מדי יום), היכן לישון. לרוב הם מתכנסים למושבה קבועה אולם לעיתים מחזיקים מושבות לינה אלטרנטיביות בהתאם לעונה ומצאי הפירות בעיר. המושבות ממוקמות במקומות חשוכים ושקטים, בעיקר בחניונים או במבנים נטושים. כמות הפרטים במושבה יכול לנוע בין כמה מאות לכמה אלפים. כזו הייתה המושבה של קולנוע דקל, שעמד נטוש כשלושה עשורים וכעת עומד להפוך לבניין מגורים בן 10 קומות.

^{מחכים להצגת חצות. עטלפי פירות באולם קולנוע דקל (צילום: ברק מאייר, מקומות שהזמן שכח)}

מכיוון שמדובר בחיות בר מוגנות בחוק, היזם קיבל מרשות הטבע והגנים (רט"ג) היתר לפינויים, כנדרש על פי חוק, וכשהגיע שלב ההריסה פנה אל עיריית תל אביב, כדי לבדוק מה צריך לעשות עם כאלפיים חובבי הסרטים המעופפים שחיים באולם. ביחד עם האקולוג שמוליק ידוב, ראש תחום חיות בר בספארי ולשעבר מנהל מרכז יונקים של החברה להגנת הטבע, וד"ר ערן לוין מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, הם החלו בפינוי.

"תיאורטית, הרעיון היה פשוט: לאתר את כל הפתחים לאולם ולסגור אותם אחרי שהעטלפים יוצאים לחפש מזון. הם עוברים למושבה אחרת שהם מכירים, וכך לא נוצרת פגיעה בבעלי החיים", מסבירים הדוקטורנט עופרי איתן והווטרינרית ד"ר מאיה ויינברג, שניהם חוקרים במעבדת העטלפים של פרופ' יוסי יובל, שלקחו חלק פעיל במבצע. "חשוב היה לפנות את המושבה לפני שמתחילה עונת ההמלטות באביב, כדי לחסוך מהגורים ומהאמהות את המהלך שעלול להוביל לתמותה גבוהה. למזלנו, מזג האוויר החורפי היה בימים אלה בהיר ונוח".

הפתחים אותרו, ועם רדת החשכה כשהעטלפים יצאו לאכול הם נאטמו ברשתות. אבל בתום הלילה הראשון הסתבר שנשארו בפנים כמה מאות פרטים. כעת החל שלב הפינוי המורכב יותר וכאן הסטודנטים שלנו נכנסו לפעולה.

במקום פופקורן - מיץ מנגו

"אחרי הלילה הראשון, חלק מהעטלפים שמצאנו באולם הקולנוע סבלו מהיפותרמיה ומהתייבשות ונזקקו לטיפול, היות ולא הייתה להם גישה לאוכל ולמים בזמן ששהו בפנים", מספר עופרי. רובם היו מאוד נגישים - הם נתלו על הרשת שחסמה את היציאה וקל היה לתפוס אותם כדי לטפל ולשחרר.

בניהולה של ד"ר מאיה ויינברג הובהל צוות של מתנדבות ומתנדבים מהמעבדה, כולל פרופ' יוסי יובל, שהגיעו למקום בשעות אחר הצוהריים המאוחרים עם פנסי ראש, שקיות חימום, מזרקים ומנשאים ועם הרבה אהבה וכוונה לעזור. בעזרת הקבלן אליקו שלבי (מרחיק יונים במקצועו), שהגיע מטעם היזם, הם פתחו את רשת הפתח הראשי כדי לאפשר לאלו שבפנים לצאת, שמרו שלא ייכנסו בחזרה, ואז סגרו אותו בשעת לילה מאוחרת. "הוא שמח לעזור בכל מה שיכל", אומרת מאיה. "מרגש לראות הירתמות של כל הצדדים הנוגעים בדבר למען העטלפים. אפילו קבוצת האמהות של בבלי התגייסה והביאה קרש חיתוך, סכינים וקערות לפירות עבור עטלפי השכונה, שזכו בלילה הזה להרבה דאגה ולטיפול מסור".

"הם היו קפואים, אז עד שהגיעו שקיות חימום פשוט הצמדנו אותם אלינו כדי לחמם אותם והשקינו אותם במיץ פירות שקנינו במרכז הקניות הצמוד, על מנת לספק להם נוזלים ומנת סוכר מרוכזת", מספרת מאיה. לדבריה, עטלפי פירות צורכים מדי לילה מזון כמשקל גופם, והעובדה שמדובר בחודש ינואר, שהוא קר וכבר נחשב לשיא עונת הריונות, לא תרמה למצבם של העטלפים.

^{טיפול ראשוני בשטח. ד"ר מאיה ויינברג עם מספר פציינטים מכונפים}

^{"הם היו קפואים, אז עד שהגיעו שקיות חימום פשוט הצמדנו אותם אלינו כדי לחמם אותם" (צילום: עדי רחום)}

כך עשו במשך כמה לילות עד שנותרו עשרות בודדות של עטלפים, שאותם היה צריך ללכוד פיזית באמצעות מוטות ארוכים באורך של כ-10 מטרים ורשתות, וזה לא פשוט כשמדובר במקום בעל תקרה בגובה של 20 מטרים לפחות. במקביל לניסיונות הלכידה שנמשכו כשבועיים, הצוות השאיר במקום מדי לילה בננות ותפוחים על הרשתות כדי שהעטלפים יוכלו לבוא ולאכול.

אפשר היה לצפות שהפרטים שנשארו מאחור יהיו החלשים יותר, אך באופן מפתיע עופרי מספר כי דווקא מדובר בפרטים החזקים והחשדנים שבחבורה. "אלו עטלפים שידעו להתחמק מהמלכודות שהצבנו להם והצליחו לשרוד ללא מקור מזון במשך כמה ימים, לא סבלו מהיפותרמיה ולא הגיעו למצב של סכנת חיים".

עד העטלף האחרון

לבסוף נותר באולם הקולנוע עטלף אחד בודד, שזכה לשם פאנטום. "אנשים אמרו לי: 'מה אתה מתאמץ כל כך בשביל עטלף אחד?', אבל לדעתי, מעבר לכך שמדובר בחיים של בעל חיים, אני בטח ובטח שלא יכול לוותר על העטלף הזה, כי כנראה שהוא עטלף מאוד מוצלח שידע לשרוד את כל התנאים הקשים, ומגיע לו להשתחרר ולחבור לחבריו. אגב, אני לא יודע אפילו אם מדובר בזכר או בנקבה, כי מעולם לא הצלחנו לתפוס אותו", מספר עופרי בחיבה.

"כל עטלף שווה מאבק", מחזקת מאיה את דבריו. "זו חיה שיכולה לחיות 40 שנה, והיא מוגנת ויש לה חלק כל כך חשוב במעגל האקולוגי. לכן ההתעקשות של עופרי, ושל כל מי שעשה הכל בהתנדבות ומרצונו הטוב, ראויה להערכה. אני גאה להיות במעבדה עם אנשים כאלו", היא מוסיפה. גם שמוליק ידוב, האקולוג שליווה את התהליך מראשיתו, ואליקן שלבי הקבלן המשיכו להגיע כמעט מדי ערב ולסייע.

בלילות הבאים השאיר עופרי מזון במקום, ולאחר שפאנטום לא נצפה יותר באולם הוא הניח וקיווה כי הצליח לצאת. יכול מאוד להיות שהוא אפילו לא עזב את השכונה - עופרי מגלה כי חלק מהעטלפים התמקמו בחניון שנמצא תחת הקולנוע.

"בסופו של דבר ירוץ עם הרשת מישהו שאכפת לו, ואנחנו נשמח לעזור ולהדריך כמה שצריך כדי שזה יקרה"

הפרוטוקול החדש

עם תום המהלך יצרה מאיה קשר עם רט"ג ושאלה מה הנוהל הכתוב לגבי פינוי עטלפי פירות ממבנים שמועמדים להריסה. מסתבר שאין כזה. "כיום הרשות מעניקה היתר אבל אין פרוטוקול שלפיו יש לפעול", היא אומרת. היא הרימה את הכפפה וקיבלה על עצמה לנסח פרוטוקול מול החטיבה המדעית של רט"ג, כדי שהנושא יקבל אסמכתא של חוק מחייב. "כתבתי גרסה ראשונית מאוד מפורטת שמסבירה על חשיבות המין ועל צורת החיים שלו, והמלצות לשיטת פינוי לילית והדרגתית, והיא נמצאת כעת בטיוטות מול רט"ג. במקביל, אנו פועלים לכך שהנוהל יאושר גם כחלק מאמנת Eurobats (הסכם על שימור של אוכלוסיות עטלפים אירופיים), שישראל מחויבת לה וגאה להיות חברה בה. למדנו המון מהפינוי הזה, וגם אם אנחנו יודעות שאי אפשר להגיע ל-100% הצלחה זו תמיד השאיפה".

כרגע הנוהל נוגע לעטלפי פירות בלבד וכמובן שישנן חיות נוספות שחיות בחצרות הבתים ובתוכם, כמו עטלפי חרקים, קיפודים, מיני ציפורים ועוד, וגם למענם צריך יהיה לפעול. "אנחנו נגיע גם לשם, אבל בינתיים בכל יום נהרס בניין אנחנו רוצים להתקדם עם זה. אנחנו נבנה את זה באופן פרקטי וישים, ואז נתווך את זה לשטח, לעיריות, לקבלנים וליזמים, שנצטרך להכשיר וללמד באופן פרטני. בסופו של דבר ירוץ עם הרשת מישהו שאכפת לו, ואנחנו נשמח לעזור ולהדריך כמה שצריך כדי שזה יקרה", היא מסכמת.

צוות מעבדת העטלפים שלקח חלק במבצע: פרופ' יוסי יובל, ד"ר מאיה ויינברג, עופרי איתן, עדי רחום, גוני נעמני, קסניה קריבורוצ'קו, לירז עטיה, זוהר קאופמן ודין זיגדון