חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס

חדשות ומחקרים

מחקר

14.09.2021
היכולת הנדירה של סוסוני הים: השחיינים הגרועים והאטיים הם אלופי העולם בשאיבת טרף

לא רק היריון זכרי. סוסוני הים מפליאים ומצטיינים גם ביכולת הטרף שלהם

  • רפואה ומדעי החיים

סוסוני הים נחשבים לשחיינים גרועים במיוחד, אך למרות האיטיות היחסית הם מצליחים לטרוף דגים קטנים וזריזים. במחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, החוקרים הצליחו לראשונה לאפיין את יכולת הטרף המופלאה של סוסוני ים ומצאו כי הם מסוגלים להניע את הראש מלמטה למעלה במהירות אדירה של 2 אלפיות לשנייה. הנעת הראש המהירה מלווה בזרם חזק של מים ששואב את הדגים הקטנים ישירות לתוך הלוע של הסוסונים.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' רועי הולצמן ותלמידת המחקר קורין ג'קובס מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרט באוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Experimental Biology.

 

ממש כמו רובה קשת

החוקרים מסבירים שסוסוני ים הם דגים הניחנים בשלל תכונות ייחודיות כמו 'הריון' זכרי, חוליות עמוד שדרה מרובעות וכמובן מנגנון האכילה הייחודי: במשך מרבית שעות היום הסוסונים שוחים בים כאשר ראשם מוטה כלפי מטה וקרוב לגוף. אך כאשר הם מבחינים בטרף שעובר מעליהם, הם מרימים את הראש במהירות אדירה ותופסים אותו. לדבריו של פרופ' הולצמן, בעת ביצוע הטרף, סוסוני הים הופכים את גופם למעין קפיץ: הם מותחים גיד אלסטי באמצעות שרירי הגב ומשתמשים בעצמות הצוואר כ'הדק', ממש כמו רובה קשת. התוצאה מהירה יותר מהתכווצות השריר המהירה ביותר בכל מקום בעולם החי.

 

אלא שעד כה לא היה ברור למדע כיצד המנגנון הקפיצי מאפשר לסוסונים לאכול בפועל. כמו שיודע כל מי שניסה אי פעם לשלות זבוב מכוס תה, מים הם תווך צמיגי, והדג צריך לפתוח את הפה כדי לייצר זרם ששואב את הטרף פנימה. אבל איך הסוסונים מתאמים בין שאיבת הטרף לתנועת הראש?

 

במחקרם החדש, החוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לאפיין ולכמת את תנועת סוסוני הים על ידי צילום תקיפתם במהירות של 4,000 תמונות לשנייה ומערכת לייזר לדימות הזרמים במים. מדידה זו הראתה כי מערכת "רובה הקשת" משרתת שתי מטרות: הנעת הראש ויצירת זרמי שאיבה מהירים ביותר, פי 10 מדגים בגודל דומה – מה שמאפשר לסוסוני הים לתפוס פרטי טרף חמקניים במיוחד.

 

האבולוציה של המנגנון הקפיצי

המדידות החדשות עוזרות גם לשפוך אור על המורפולוגיה של סוסוני הים השונים, הנבדלים אלה מאלה באורך החוטם. "המחקר שלנו מראה שאורך האף של הסוסונים קובע את מהירות הנעת הראש ואת מהירות זרמי השאיבה", מוסיף פרופ' הולצמן. "אבולוציונית, הסוסונים צריכים לבחור – אף קטן לזרמי שאיבה חזקים והעלאת ראש מתונה או אף ארוך להעלאת ראש מהירה ולזרמי שאיבה חלשים. הבחירה הזאת מסתדרת כמובן עם הדיאטה הזמינה: מינים עם חרטום ארוך תופסים חיות קטנות וזריזות יותר ומינים עם חרטום קצר תופסים חיות כבדות ומגושמות יותר".

 

לדברי פרופ' הולצמן, סוסוני ים אינם מקרה פרטי של המנגנון הקפיצי המרשים. למעשה, סוסוני הים נמנים עם משפחת דגים בשם המדעי ההולם Misfit Fish ("דגים חריגים"), הכוללת מינים כמו אבובונים, שח-ראשים וחלילינים.

 

"הדגים האלה נקראים ככה בגלל הצורה המוזרה שלהם, שמאפשרת את מתיחת הגוף לקפיץ. השאלה הגדולה היא מהי האבולוציה של המנגנון הקפיצי – איך היא נוצרה ומתי היא התפתחה. אני מקווה שהמחקר החדש שלנו יוביל למחקרים נוספים, שיעזרו לפתור את חידת הדגים הקפיציים".

פרופ' אריאל מוניץ

מחקר

14.09.2021
תאים הורסים

חוקרים מצאו שניתן לנצל את תכונות ההרס השליליות של תאי דם לבנים מסוג אאוזינופילים גם לטובת פגיעה והרס של גידולים סרטניים

  • רפואה ומדעי החיים

אאוזינופילים הם תאי דם לבנים של מערכת החיסון, המפרישים חלבונים בעלי עוצמה הרסנית, שתפקידם באבולוציה הוא להילחם בטפילים. עם זאת, בעולם המערבי המודרני, כשהטפילים הולכים ומתמעטים בשל הקפדה על רמת היגיינה גבוהה, הופכים האאוזינופילים תכופות לגורם שלילי, שמחולל אלרגיות ואסתמה. מחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב מצא שהאאוזינופילים מגויסים למלחמה בגרורות סרטניות בריאות. על פי המחקר, תאי הדם הלבנים מפרישים חלבונים הרסניים ובו זמנית מגייסים תאי T של מערכת החיסון, למלחמה משותפת בגידולים הסרטניים. ממצאי המחקר עשויים לתרום לפיתוח גישות חדשניות לטיפול אימונותרפי בסרטן, המתבססות על שיתוף הפעולה בין תאי T לאאוזינופילים.

 

לתעל את העוצמה ההרסנית למקום הנכון

לדברי החוקרים, יכולתם של האאוזינופילים לזרוע הרס עשויה להפוך לגורם חיובי, שמחסל את התאים הסרטניים. "בחרנו להתמקד בגרורות ריאתיות משתי סיבות עיקריות: ראשית, אחת הבעיות המרכזיות במלחמה בסרטן הן הגרורות ולאו דווקא הגידול הראשוני, והריאות הן יעד עיקרי לגרורות של סוגי סרטן רבים. שנית, במחקר מקדים הראינו כי אאוזינופילים מגיעים לגידולים סרטניים שמתפתחים ברקמות ריריות כמו הריאות, ולכן סברנו שהם יגיעו גם לגרורות ריאתיות", מסביר פרופ' אריאל מוניץ, שהוביל את המחקר ביחד עם הדוקטורנטית שרון גריסרו, מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר.

 

בשלב הראשון בחן המחקר רקמות סרטן אנושיות באמצעות ביופסיות של גרורות ריאתיות, שנלקחו מחולות בסרטן השד גרורתי. החוקרים מצאו כי האאוזינופילים אכן מגיעים לריאות, חודרים לרקמות הסרטניות, ומשחררים בהן את חומרי ההרס שהם נושאים. כדי לבחון את תפקידם של אאוזינופילים בגרורות, החוקרים נעזרו במודל חיות ומצאו כי גרורות ריאתיות שהתפתחו ללא אאוזינופילים היו גדולות בהרבה מאשר אלו שהותקפו על ידי אאוזינופילים. ממצאים אלה הובילו למסקנה כי האאוזינופילים נלחמים ביעילות כנגד הסרטן, אך עדיין נותרה השאלה: כיצד הם עושים זאת?

 

לזמן את חלבוני ההרס

"במהלך המחקר הבחנו כי כשאין ברקמה אאוזינופילים - נעדרים ממנה גם תאי T, שהם תאי דם לבנים שידוע כי הם נלחמים בסרטן. מכאן הנחנו שהאאוזינופילים פועלים כנגד הגידול הסרטני באמצעות תאי T, וביקשנו להבין את המנגנון המאפשר זאת", מסביר פרופ' מוניץ.

 

לשם כך ביצעו החוקרים אנליזה נרחבת לאפיון האאוזינופילים המצויים בגרורות, והעלו שני ממצאים משמעותיים: ראשית, אאוזינופילים שנמצאים בסביבה סרטנית משחררים כמות גדולה של חומרים המכונים כימוקינים, המזמנים את תאי ה-T, ושנית, הכימוקינים משתחררים בתגובה לשני חומרים אחרים שנמצאים בסביבת הסרטן: IFN-g וTNF-a. כלומר, אאוזינופילים שנחשפו  ל-IFNg  ול-TNFa  מגייסים תאי T. בשלב האחרון של המחקר החוקרים זיהו שהדבר גורם להתפתחות של תאי T בריאות הגרורתיות ולהאטה בהתפתחות הגידולים הסרטניים. המחקר פורסם ב-Cancer Research, כתב עת יוקרתי של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן.

 

"הגדלת מספרם ועוצמתם של תאי T היא אחת המטרות המרכזיות של טיפולי אימונותרפיה הניתנים היום לחולי סרטן. אנחנו גילינו אינטראקציה חדשה שמגייסת מספר רב של תאי T לרקמות סרטניות, ולממצאים אלה עשויות להיות השלכות טיפוליות", מסביר פרופ' מוניץ ומסכם "המחקר שלנו עשוי להוות בסיס לפיתוח תרופות אימונותרפיות משופרות, הנעזרות באאוזינופילים למיגור הסרטן. מצד אחד, האאוזינופילים ישחררו את חלבוני ההרס שלהם כנגד הסרטן, ומצד שני הם יגדילו את מספר תאי ה-T בסביבה הסרטנית. אנו משערים כי ההשפעה המשולבת תוכל להגביר משמעותית את יעילות הטיפול."

 

המחקר מומן על ידי ICRF (הקרן הישראלית לחקר הסרטן), האגודה למלחמה בסרטן, ISF (הקרן הלאומית למדע), BSF (קרן הדו-לאומית למדע של ארה"ב וישראל), וחברת GSK.

מחקר

13.09.2021
פריצת דרך עולמית: טיפול בתא לחץ לשיקום מנגנוני הפגיעה המוחיים המובילים

המחקר סולל דרך לטיפול מניעתי בעתיד כנגד אלצהיימר ודמנציה, לפני ניוונן של רקמות מוח רבות והופעתם של תסמינים קליניים

  • רפואה ומדעי החיים

רפואה היפרברית היא צורת טיפול שבמסגרתה המטופלים שוהים בתאים מיוחדים, שבהם הלחץ האטמוספרי גבוה בהרבה מהלחץ שאנו חווים בגובה פני הים, ובנוסף נושמים אוויר המורכב מ-100% חמצן. רפואה היפרברית נחשבת לבטוחה, והיא כבר משמשת לטיפול בשורה ארוכה של מצבים רפואיים – לרבות כאן בישראל. בשנים האחרונות מצטברות ראיות מדעיות לכך שפרוטוקולים יחודיים של טיפולים היפרבריים יכולים לשפר את אספקת החמצן למוח ולעודד את ייצורם של כלי דם ותאי עצב חדשים.

 

לאחרונה, הצליח צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב לשקם פגיעה מוחית על ידי טיפול היפרברי (תא חמצן). זאת הפעם הראשונה במדע העולמי שטיפול לא-תרופתי מוכח כיעיל במניעת התהליכים המובילים להתפתחות של מחלת האלצהיימר. המחקר שילב סדרת טיפולים בתא לחץ של קבוצת נסיינים מעל גיל 65 לצד ממצאי מעבדה שנלקחו ממודל חיות.

 

המחקר נערך בהובלת צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב: פרופ' שי אפרתי, פרופ' אורי אשרי, ד"ר רונית שפירא, ד"ר פבלו בלינדר וד״ר אמיר הדני, כולם מבית הספר סגול למדעי המוח ומהפקולטות למדעי החיים ולרפואה באוניברסיטת תל אביב וכן מהמרכז הרפואי שמיר. תוצאות המחקר פורץ הדרך מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Aging.

 

שיפור בזרימת הדם במוח הוביל לשיפור ממשי בביצועים קוגניטיביים

השלב הראשון במחקר נערך במודל חיות ובמסגרתו הוכיחו באופן ישיר בבדיקת רקמת המוח כי פרוטוקול טיפולי מסוים מביא לשיפור תפקוד כלי הדם, יצירת כלי דם חדשים, מונע את שקיעתם של פלאקים עמילואידיים חדשים על תאי העצב ואף מוביל להסרת פלאקים עמילואידיים קיימים. עמילואידים הם חלבונים בלתי-מסיסים, ששקיעתם במוח מקושרת למחלות ניווניות קשות כמו אלצהיימר.

 

בשלב הבא נבדקה השפעת הטיפול גם בבני אדם מעל לגיל 65 עם ירידה בתפקודי המוח בדגש על ירידה משמעותית בזיכרון – שלב לפני אלצהיימר ודמנציה. הטיפול כלל סדרה של 60 טיפולים בתאי לחץ, לאורך תקופה של 90 יום, והערכת ההשפעה המוחית נעשתה באמצעות MRI ברזולוציה גבוהה. פרוטוקול הטיפול ההיפרברי הוביל לזרימה משופרת ב-16% עד 23% של דם למוח, לשיפור בזיכרון של 16.5% בממוצע, לשיפור בקשב ובריכוז של 6% בממוצע ולשיפור ממוצע במהירות עיבוד המידע של 10.3%.

 

"על ידי לימוד וטיפול בסימפטומים של מחלת האלצהיימר בחיות מודל, נוכל ליישם את ההבנות שלנו גם בבני אדם", מסביר פרופ' אורי אשרי. "לאחר סדרת טיפולים היפרבריים, מבוגרים שכבר סבלו מאובדן זיכרון הראו שיפור בזרימת הדם במוח – וכן שיפור ממשי בביצועים קוגניטיביים. בכך הצלחנו להדגים את הפוטנציאל הטמון ברפואה היפרברית לטיפול במצבים נוירולוגיים שמקורם בהיפוקסיה, כלומר במחסור בחמצן שמגיע לתאים".

 

להילחם באחד האתגרים הגדולים ביותר של העולם המערבי

"פריצת הדרך התאפשרה הודות לגישה מחקרית חדשה העושה שימוש במיקרוסקופים מולטי-פוטוניים", אומר ד"ר פבלו בלינדר. "זה אפשר לנו לעקוב אחר שיפורים במדדים של חיות המודל במעבדה לפני ואחרי כל טיפול בתא, ובד-בבד לעקוב אחר קוטר כלי הדם והיווצרות הפלאקים העמילואידיים במוחם".

 

"השילוב של חיות מודל שאפשר ללמוד מהן על הפתולוגיה של המחלה, יחד עם טיפול קיים וזמין, מעורר תקווה לגבי היכולת שלנו להילחם באחד האתגרים הגדולים ביותר של העולם המערבי", מוסיפה ד"ר רונית שפירא. "לפי התוצאות שלנו, טיפולים היפרבריים בגיל צעיר עשויים למנוע כליל את המחלה הקשה".

 

"על ידי טיפול בבעיית השורש של ההתדרדרות הקוגניטיבית עם הגיל, אנחנו למעשה ממפים את הדרך לקראת מניעה", מסכם פרופ' אפרתי. "ייתכן שרפואה היפרברית טומנת בחובה את ההזדמנות לחיות עם תפקוד מוחי גבוה ללא קשר לגיל הכרונולוגי. הרעיון הוא להתחיל בטיפולים לפני הופעתם של תסמינים קליניים לדמנציה, עוד לפני ניוונן ואובדנן של רקמות מוח רבות, בשלב שבו נחסמים כלי דם ויורדת זרימת הדם ואספקת החמצן במוח – וזה יכול להופיע כבר בגיל צעיר יחסית".

 

מחקר

05.09.2021
אצות שגדלות בסמיכות לשפכי הנחלים יכולות לשמש כ"מתקן טיהור טבעי"

מחקר של אוניברסיטאות תל אביב וברקלי: חוות לגידולי אצות בשפכי נחלים מקטינות מאוד את ריכוזי החנקן ומונעות זיהום סביבתי

  • הנדסה וטכנולוגיה
  • סביבה

חנקן הוא דשן הכרחי לחקלאות יבשתית, אבל הוא בא עם תג מחיר סביבתי. ברגע שהחנקן מגיע לים הוא מתפזר אקראית ופוגע במערכות אקולוגיות שונות. כתוצאה מכך, המדינה מוציאה היום הרבה כסף על טיפול בריכוזי חנקן במים, ויש הסכמים בינלאומיים שמגבילים העמסת חנקן בימים, כולל בים תיכון.

 

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ברקלי מציע מודל, ולפיו הקמת חוות לגידול אצות בסמיכות לשפכי הנחלים מקטינה מאוד את ריכוזי החנקן בנחל ומונעת זיהום סביבתי בנחלים ובימים. במסגרת המחקר, החוקרים בנו מודל של חוות אצות גדולה לגידול אצה חסנית ים תיכונית בסמיכות לשפך נחל אלכסנדר, מאות מטרים מהים הפתוח. נחל אלכסנדר נבחר משום שהוא מזרים חנקן מזהם מהשדות הסמוכים ומהיישובים במעלה הזרם לים התיכון. הנתונים עבור המודל נאספו במשך שנתיים מגידולים מבוקרים ומגידול במי ים.

 

המחקר נערך בהובלת הדוקטורנט מירון צולמן, בהנחיה משותפת של פרופ' אלכסנדר גולברג מבית הספר למדעי הסביבה ומדעי כדור הארץ ע"ש פורטר ושל פרופ' אלכסנדר ליברזון מבית הספר להנדסה מכנית באוניברסיטת תל אביב. המחקר נערך בשיתוף פרופ' בוריס רובינסקי מהפקולטה להנדסה מכנית באוניברסיטת ברקלי. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Communications Biology.

 

"המעבדה שלי חוקרת תהליכים בסיסיים ומפתחת טכנולוגיות עבור חקלאות ימית", מסביר פרופ' גולברג. "אנחנו מפתחים טכנולוגיות לגידול אצות בים כדי לקבע פחמן ולמצות מהן חומרים שונים כמו חלבונים ועמילנים, במטרה לייצר את התוצרת החקלאית גם בים. במחקר הראנו שאם מגדלים את האצות בהתאם למודל שפיתחנו, בסמיכות לשפי הנחלים, הן יודעות לספוג את החנקן כך שיתאים לתקנים הסביבתיים, למנוע את התפזרותו במים ובכך לנטרל את הזיהום הסביבתי. בדרך זו, אנחנו למעשה מייצרים מעין "מתקן טיהור טבעי" שיש לו גם ערך אקולוגי משמעותי וגם ערך כלכלי, שכן ניתן למכור את האצות כביומסה לשימוש האדם.

 

גם רווחיות וגם ידידותיות לסביבה

החוקרים מוסיפים כי המודל המתמטי מצליח לנבא את תפוקות החוות ולקשור את תפוקת האצות והרכבן הכימי לריכוז החנקן בנחל. "המודל שלנו מאפשר לחקלאים ימיים, וגם לגופי ממשל וסביבה, לדעת מראש מה תהיה ההשפעה ומה יהיו התוצרים של חוות אצות גדולה – לפני שמקימים את החווה בפועל", מוסיף מירון צולמן. "בזכות המתמטיקה אנחנו יודעים לעשות את ההתאמות גם לחוות גידול גדולות ולמקסם את התועלת הסביבתית, לרבות ייצור כמויות החלבון הרצויות לנו מבחינה חקלאית".

 

"צריך להבין שכל העולם הולך לכיוון האנרגיה הירוקה, ואצות ים יכול להיות מקור משמעותי", מוסיף פרופ' ליברזון, "ובכל זאת אין היום חווה אחת עם היכולת הטכנולוגית והמדעית שהוכחנו. החסמים כאן הם גם מדעיים: אנחנו לא באמת יודעים מה תהיה ההשפעה של חווה ענקית על הסביבה הימית. זה כמו לעבור מגינת ירק ליד הבית לשדות אינסופיים של גידול חקלאי תעשייתי. המודל שלנו מספק כמה מהתשובות, בתקווה לשכנע את מקבלי ההחלטות שחוות כאלה יהיו גם רווחיות וגם ידידותיות לסביבה. ואפשר גם לדמיין תרחישים עוד יותר מרחיקי לכת. למשל, אנרגיה ירוקה. אם היינו יודעים לנצל את קצבי הגידול לאנרגיה באחוזים טובים יותר, היה אפשר לצאת לשיט של שנה עם קילוגרם אצות, לא להזדקק לדלק נוסף מעבר לייצור הביומסה בסביבה ימית".

 

"החיבור המעניין שאנחנו מציעים כאן הוא גידול אצות על חשבון הטיפול בחנקן", מסכם פרופ' גולדברג. "בעצם פיתחנו כלי תכנוני לבניית חוות של אצות בשפכי נחלים, שיאפשר גם לטפל בבעיה הסביבתית וגם להפיק תועלת כלכלית. אנחנו מציעים תכנון של חוות לגידול אצות בזרימות של נחלים עם הרבה חנקן מחקלאות, כדי לשקם את הנחל ולמנוע מהחנקן להגיע לים וגם כדי לגדל את האצות עצמן למאכל. באופן הזה החקלאות הימית משלימה את החקלאות היבשתית".

 

פרופ' תמיר טולר (צילום: רפאל בן מנשה)

מחקר

01.09.2021
המנבאות השקטות

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שמוטציות "שקטות" יכולות לנבא התפתחות של תאים סרטניים

  • הנדסה וטכנולוגיה

בגנום שלנו, כמו בכל גנום של כל יצור חי אחר, ישנן מוטציות שיכולות לשנות את רצף חומצות האמינו של החלבונים שמקודדים בגנום. מאחר שהחלבונים הללו אחראים על המנגנונים השונים בתא, מוטציות כאלה מעורבות בהפיכת התא הבריא לתא סרטני. לעומתן, יש מוטציות שלא משנות את חומצות האמינו, והן נקראות 'מוטציות שקטות'. בשנים האחרונות מצטברות הראיות לכך שמוטציות כאלה, הן בתוך והן מחוץ לאזור הקידוד הגנטי בתא, יכולות להשפיע על ביטוי גנים וכי ייתכן שהן קשורות להתפתחות ולהתפשטות של תאים סרטניים. עם זאת, עד כה לא נבדק כמותית האם המוטציות הללו יכולות לתרום לזיהוי סוג הסרטן ולניבוי סיכויי השרידות של החולה. חוקרים מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וממכון זימין למחקר הנדסי משנה עולם, הצליחו לנבא את סוג הסרטן ואת שיעור התמותה ממנו, לפי מוטציות "שקטות" בגנומים הסרטניים. מדובר בהוכחת היתכנות שתוכל להציל חיים.

 

'השקטות' מנבאות לא פחות מ'הרגילות'

המחקר, שנערך בהובלת פרופ' תמיר טולר וסטודנטית המחקר טל גוטמן, מבוסס על כשלושה מיליון מוטציות מגנומים סרטניים של 9,915 חולים. במסגרתו ניסו החוקרים לבדוק האם הם יכולים לזהות את סוג הסרטן ולהעריך את שיעור התמותה ממנו 10 שנים לאחר האבחנה הראשונית, אך ורק על סמך המוטציות השקטות. הם מצאו כי יכולת הניבוי של המוטציות השקטות דומה בהרבה מיקרים לביצועי הניבוי המקובלים של המוטציות ה"רגילות".

 

בנוסף, ניסו החוקרים להעריך האם שילוב של מידע על מוטציות שקטות ורגילות יכולות לשפר יכולת הסיווג של סוג הסרטן, ומצאו כי המידע שמתקבל ממוטציות שקטות משפר את מרווח הטעות ב-68%. בסוגים מסוימים של סרטן מדובר בשיפור של עד 17% ביכולת הסיווג, כאשר שילוב שני סוגי המוטציה יכול לשפר את הפרוגנוזה בשיעור של עד 5%. תוצאות המחקר פורץ הדרך התפרסמו לאחרונה בכתב העת NPJ Genomic Medicine.

 

שקטות, אבל עושות רעש

"במשך שנים רבות התעלמו החוקרים מהמוטציות השקטות. אנחנו ערכנו לראשונה אנליזות לכ-10,000 גנומים סרטניים מכל הסוגים, והראינו שיש למוטציות השקטות ערך דיאגנוסטי, איזה סוג סרטן זה, וגם ערך פרוגנוסטי, כמה זמן החולה ישרוד", מסביר פרופ' טולר.

 

לדבריו, החומר הגנטי בתא מחזיק בשני סוגים של מידע: רצף חומצות האמינו שמיוצר והתזמון והכמות שמיוצרת מכל חלבון, כלומר הוויסות של תהליך הייצור. "אותן מוטציות שקטות יכולות להשפיע על הוויסות של ביטוי גנים, וזאת השפעה לא פחות חשובה מסוג החלבון שמיוצר. מן הסתם, אם התא מייצר הרבה פחות מחלבון מסוים – זה גרוע כמעט כמו למחוק אותו. השפעה נוספת היא קיפול החלבון. החלבון הוא מולקולה ארוכה שכוללת בדרך כלל מאות רבות של חומצות אמינו, כאשר הקיפול התלת ממדי של המולקולה מתחיל כבר כשהן מיוצרות בריבוזום (מבנה תוך-תאי שאחראי על ייצור החלבונים בתא). קצב הייצור של החלבון על ידי הריבוזום משפיע על הקיפול, והמוטציות השקטות יכולות להשפיע על קצב הייצור של החלבון ולכן על הקיפול שלו – קיפול שהוא משמעותי לתפקוד בפועל".

 

"בנוסף, יש מקרים שבהם המוטציות השקטות משפיעות על תהליך בשם שיחבור, שבו חתיכות מהחומר הגנטי נחתכות ליצירת הרצף הסופי שממנו ייווצר החלבון. בקיצור, מסתבר שהמוטציות השקטות האלה עושות הרבה מאוד רעש, ואנחנו הצלחנו לראשונה לכמת את ההשפעה שלהן", אומר פרופ' טולר.

 

להציל כמה שיותר חיים

כדי לבחון את השערתם ולכמת את השפעת המוטציות הללו, פרופ' טולר ועמיתיו השתמשו במידע גנטי ציבורי על גנומים סרטניים מהמכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בארה"ב. החוקרים לקחו הנתונים על הגנום הסרטני וניסו בשיטות המבוססות על למידת מכונה לנבא מה סוג הסרטן וכמה שנים חי כל חולה לפי המוטציות השקטות. לאחר מכן הם השוו את התוצאות שקיבלו לנתוני האמת מהמאגר.

 

"לתוצאות המחקר מספר השלכות חשובות", אומר פרופ' טולר. "קודם כל, שימוש במוטציות שקטות בהחלט יכול לשפר מודלים שחוזים פרוגנוזה ומשמשים לסיווג. חשוב לציין שגם לשיפור של 17% יש משמעות גדולה מאוד, מפני שמאחורי המספרים האלה עומדים בני אדם שאנחנו אוהבים, ויום אחד אולי אנחנו עצמנו, לכן כל שיפור של אחוז הוא דרמטי".

 

"רופא שמגלה גרורות רוצה לדעת מה מקור הגרורה ומה מסלול התפתחות המחלה, כדי להתאים את הטיפול הטוב ביותר. אם, למשל, במקום דיאגנוסטיקה ופרוגנוסטיקה שגויות לחמישה מבין עשרה חולי סרטן נגיע למצב שבו שוגים רק בארבעה מכל עשרה חולי סרטן, זה יכול להיתרגם בסופו של דבר למיליוני חולים, שאולי ניתן להציל את חייהם. בנוסף, התוצאות שלנו מראות שרק על סמך מוטציות שקטות ניתן במקרים רבים לקבל ביצועי ניבוי דומים להסתמכות על מוטציות שהן לא שקטות. אלו תוצאות מעודדת, מכיוון שבשנים האחרונות מפותחות טכנולוגיות שמסווגות סרטן על סמך בדיקות דם לא פולשניות יחסית, המבוססות על אנליזה של חתיכות דנ"א ממקור סרטני. מאחר שרוב הדנ"א שלנו לא מקודד לחלבון, סביר להניח שרוב החתיכות מסוג זה שנדוג יכילו מוטציות שקטות".

 

למחקר החדש השלכות לכלל תחומי המחקר והטיפול האונקולוגי, ואחרי הוכחת ההיתכנות הזאת בכוונת החוקרים להקים סטארטאפ עם חממת "סאנרה", שיתמקד במוטציות השקטות ככלי רפואי לכל דבר ועניין.

 

מחקר

29.08.2021
ילדים תחת מסך עשן

70% מילדי הורים מעשנים סובלים מעישון כפוי

  • רפואה ומדעי החיים

האזהרות מפני הנזקים הקשים שעלולים להיגרם כתוצאה מעישון מופיעות על כל קופסת סיגריות ובכל פרסומת למותגי עישון. אלו שבוחרות ובוחרים לעשן מסכנים את עצמם ואת מי שסביבתם, שהופכים בעל כורחם להיות מעשנים פסיביים. כך קורה שהורים מעשנים פוגעים בבריאות ילדיהם. מחקר ראשון מסוגו בישראל שנערך על ידי חוקרות וחוקרים מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, חושף נתונים מדאיגים באשר לעישון כפוי של ילדים להורים מעשנים. על פי המחקר, בקרב 7 מכל 10 מהילדים שהשתתפו במחקר נמצאו שאריות ניקוטין בדגימות השיער שלהם. כעת מבקש צוות המחקר לבדוק האם העלאת המודעות לחשיפת הילדים באמצעות חשיפת הנתונים הללו עשויה לשנות את ההתנהגות של ההורים.

 

שאריות ניקוטין בשיער הילדים

המחקר נערך בהובלת צוות מומחות מהפקולטה לרפואה, בראשות פרופ' לאה רוזן מבית הספר לבריאות הציבור, ולצדה החוקרות ד"ר ויקי מאיירס, פרופ' נורית גוטמן, גב' נילי בראון, החוקר פרופ' מתי ברקוביץ' וד"ר מיכל ביתן. במחקר השתתפו גם פרופ' דוד צוקר מהאוניברסיטה העברית וד"ר אנה רול מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Tobacco & Nicotine Reasearch.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרות לבדוק האם העלאת המודעות לחשיפה של הילדים לעישון דרך מתן פידבק אובייקטיבי עשויה לשנות את ההתנהגות של ההורים. במחקר השתתפו כ-140 משפחות ישראליות, הורים לילדים עד גיל 8, שבהן לפחות הורה אחד מעשן. ממוצע העישון למשק בית היה 15 סיגריות ביום, כאשר שליש מהמשיבים דיווחו כי הם מעשנים בתוך הבית, ושליש נוסף אמרו שהם נוהגים לעשן במרפסת אבל לא בבית.

 

תחילה בדקו החוקרות את רמת החשיפה של הילדים באמצעות ביומרקר - סמן  ביולוגי שמודד הימצאותו של ניקוטין בשיער, ומצביע על חשיפה מצטברת לעשן טבק. לשם כך נטלו החוקרים מהילדים דגימות שיער, ובדקו במעבדה את רמת הניקוטין בכל דגימה. הממצאים היו מדאיגים מאוד: בקרב 70% מהילדים נמצאו שאריות ניקוטין בשיער. 

 

כעת חילקו החוקרות את המשפחות לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה עברה הדרכה מקיפה על ההשלכות והסכנות שבחשיפה לעישון, כולל משוב ומידע על תוצאות הבדיקה, הקניית כלים להגנה על ילדיהם מחשיפה לעשן הסיגריות והמלצה לשמור על בית ורכב נקי מעישון. הקבוצה השנייה קיבלה התערבות שכללה פידבק על רמת הניקוטין בשיער של הילד, רק לאחר שישה חודשים, בתום המחקר.

 

להפחית את החשיפה לעשן

כעבור חצי שנה החוקרות ערכו בדיקת ניקוטין נוספת בשיער של הילדים. בבדיקה זו ניתן היה לראות שיפור משמעותי בנתונים: בקבוצה שעברה הדרכה מקיפה, שיעור הילדים שנמצא ניקוטין בדגימות השיער שלהם ירד מ-66% ל-53%, ואילו בקבוצה השנייה (שלא עברה הדרכה בהתחלת המחקר), שיעור הילדים שנמצא ניקוטין בדגימות השיער שלהם ירד מ-74% ל-49%.

 

החוקרות מעריכות שעצם הידיעה שהילדים אכן נחשפו לעשן טבק ולסיכונים הכרוכים בחשיפה, ושתוך מספר חודשים צפויה בדיקה נוספת, גרמה להורים לשנות את ההתנהגות ולהפחית את חשיפת הילדים. בעקבות תוצאות המחקר, החוקרות ממליצות לשקול ביצוע של בדיקות כאלה למדידת החשיפה באופן שיגרתי בילדים צעירים בישראל.

 

הזכות לנשום אוויר נקי מעישון בכל מקום

"לצערנו הרב, לפי נתונים של משרד הבריאות, כ-60% מהילדים הקטנים בישראל חשופים לעישון כפוי ולנזקיו. מממצאי המחקר אנחנו סבורות שביצוע מדידת ניקוטין בשיער, בשתן או באמצעות בדיקה אחרת, בכל ילד וילדה בגיל הרך בישראל, עשוי לשנות את תפיסות ההורים אודות חשיפת ילדיהם לעשן טבק", אומרת פרופ' רוזן וממשיכה: "שינוי התפיסה עשוי להביא גם לשינוי בהתנהגות, ברמות החשיפה או בנורמות החברתיות בנוגע לחשיפה לעישון פאסיבי, הן של ילדים והן של מבוגרים".

 

"אנו קוראות למעשנות ולמעשנים לעשות מאמץ כדי להגן טוב יותר על אלה שאינם מעשנים, ובמיוחד על אוכלוסיות בסיכון, בהן ילדים, נשים בהריון, זקנים וחולים. לגבי ה'לא מעשנים', הם חייבים להבין שקיימת סכנה אמתית בחשיפה לעשן טבק, ולעמוד על זכותם  וזכות ילדיהם לנשום אוויר נקי מעישון בכל מקום. כמובן, יש לממשלה תפקיד מרכזי לאכוף חוקים אודות עישון במקומות ציבוריים, ולהמשיך לחוקק חוקים להגנת הפרט בכל מקוים מחשיפה לעישון כפוי", מסכמת פרופ' רוזן.

מחקר

29.08.2021
עכשיו זה מדעי - רוצים להתאהב? צאו לשמש

מחקר חדש חושף: חשיפה לקרני השמש מגבירה את התשוקה הרומנטית בבני אדם

  • רפואה ומדעי החיים

מתי הכי טוב לקבוע דייט רומנטי? אחרי השקיעה או אולי הרבה לפני? בעוד שבקולנוע ובספרות שעות הערב והלילה מתוארות לרוב כשעות השמורות לאוהבים, מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מפתיע ומגלה כי חשיפה לקרינה על-סגולה מהשמש מגבירה את התשוקה הרומנטית בבני אדם. במסגרת המחקר גברים ונשים (נסיינים) נחשפו לקרינת UVB (קרינה על-סגולה) בתנאים מבוקרים, והממצאים היו חד משמעיים: אצל שני המינים נמצאה עלייה בתשוקה הרומנטית. החוקרים גילו כי חשיפה לשמש משפיעה בין השאר גם על ויסות המערכת האנדוקרינית (מערכת הפרשת ההורמונים) המינית בקרב בני אדם.

 

המחקר נערך בהובלת הדוקטורנטית רומה פאריק ואשחר שורק מהמעבדה של פרופ' כרמית לוי מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. הטיפול של הנסיינים שטופלו בפוטותרפיה (טיפול בחשיפה לאור) ב-UVB נעשה במרכזים הרפואיים איכילוב ואסותא. התגלית פורצת הדרך פורסמה ככתבת שער בכתב העת היוקרתי Cell Reports.

 

פרופ' לוי מסבירה: "במשך שנים רבות ידוע במחקר כי קרינה על-סגולה מהשמש מגבירה את רמות הטסטוסטרון בקרב גברים, וברור לנו שחשיפה לשמש משחקת תפקיד מרכזי בוויסות המיניות – הן ההתנהגותית והן ההורמונלית. אלא שהמנגנון האחראי על הוויסות הזה היה עד כה בגדר תעלומה מדעית. אנחנו הצלחנו לראשונה להבין טוב יותר את המנגנון שמפעיל אותן".

 

אור + עור = אהבה

השלב הראשון של המחקר נעשה במודל חיות, והוא כלל חשיפה לקרינת UVB – קרינה על-סגולה (UV) מסוג B, כלומר קרני שמש באורכי גל של 320 עד 400 ננומטר. ההשפעות היו דרמטיות: החשיפה העלתה את רמות ההורמונים של הנקבות, הגדילה את שחלותיהן והאריכה את תקופת ייחומן. זאת ועוד, הן הנקבות והן הזכרים נמשכו זה לזו יותר והיו פתוחים יותר למגע מיני.

 

בשלב השני חזרו החוקרים על הניסוי במודל חיות, אך הפעם הניסוי כלל הסרה מהעור של חלבון בשם p53, חלבון אשר אחראי על זיהוי נזקי הדנ"א ועל הפעלת מערכת הפיגמנטציה של העור בזמן חשיפה לשמש. הסרת החלבון ביטלה את השפעות חשיפת ה-UVB על התנהגותם המינית של החיות שנבדקו, כך שלפרופ' לוי ולעמיתיה אין ספק כי החשיפה לקרינה דרך העור היא שהביאה לשינויים ההורמונליים, הפיזיולוגיים וההתנהגותיים שנצפו – וכי מערכת זו אחראית גם על ויסות המיניות.

 

השלב האחרון של המחקר נעשה על בני אדם והוא כלל 32 נסיינים שקיבלו שאלוני התנהגות מתוקפים של תשוקה רומנטית ואגרסיביות. הנסיינים קיבלו פוטותרפיה (טיפול בחשיפה לאור) ב-UVB במרכזים הרפואיים איכילוב ואסותא. אצל שני המינים נמצאה עלייה בתשוקה הרומנטית, ואילו הגברים העידו על עלייה ברמות האגרסיביות.

 

תוצאות דומות התקבלו כאשר נסיינים נתבקשו להימנע מאור השמש במשך יומיים, ולאחר מכן השתזפו במשך כ-25 דקות. בבדיקות דם שנערכו נמצא כי החשיפה לשמש הביאה להפרשה מוגברת של הורמונים כמו טסטוסטרון בהשוואה לבדיקות הדם שנערכו יום לפני החשיפה. עלייה בטסטוסטרון אצל גברים בקיץ נמצאה גם באנליזה של מידע הנאסף בקופות החולים מכבי וכללית.

 

הדוקטורנטית רומה פאריק ופרופ' כרמית לוי, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר

הדוקטורנטית רומה פאריק ופרופ' כרמית לוי 

 

"בעור יש מנגנונים שונים שנועדו להתמודד עם קרינת השמש, אחר מהם הוא גורם השעתוק p53," מסבירה פרופ' לוי. "צריך לזכור שחשיפה ל-UV מסוכנת ועלולה לגרום לנזקים בדנ"א, כמו במקרה של סרטן העור. יחד עם זאת כמובנה יש בעור שתי תוכניות אשר מופעלות בעקבות חשיפה לשמש ואשר נועדו להגן מפני נזקי דנ"א, והן: מערכת תיקון הדנ"א ומערכת הפיגמנטציה. p53 אחראי בין היתר על תיקון הדנ"א לאחר חשיפה וכן על הפיגמנטציה של העור, השיזוף, בהתאם לרמות החשיפה – וכך הוא מווסת את רמות נזקי הדנ"א. כעת גילינו שאותה מערכת בדיוק פעילה גם בהפעלת המערכת האנדוקרינית של רבייה ומיניות. גורם השעתוק הזה מזהה את השמש, ספציפית את תחום ה-UVB בקרינת השמש, ומביא כנראה להפרשה מוגברת של ההורמונים שגורמים לנו להשתוקק ולהתאהב יותר".

 

לתגלית החדשה מאוניברסיטת תל אביב יש תקווה להשלכות מעשיות, כמו טיפול בהפרעות מיניות שמקורן הורמונלי באמצעות הקרנת UVB, אך יידרש עוד מחקר על מנת ליישם את הגילויים. לדברי פרופ' לוי, פריצת הדרך תוביל לתגליות נוספות במדע הבסיסי. "אנחנו פותחים פה שורה של שאלות מדעיות ופילוסופיות. הרי לנו בני האדם אין פרווה, העור שלנו חשוף לקרינת השמש הרבה יותר מעורו של בעל חיים פרוותי, ואנחנו רק מתחילים להבין מה חשיפה של השמש עושה לנו, ובאילו תהליכים פיזיולוגיים והתנהגותיים החשיפה הזאת משחקת תפקיד מפתח. מדובר בקצה הקרחון".

 

מחקר

17.08.2021
לראשונה בעולם: הדפסת תלת-מימד של גידול סרטני שלם ופעיל

בזכות פריצת הדרך, החוקרים מעריכים כי ניתן יהיה בעתיד לחזות במהירות את הטיפול המתאים ביותר עבור החולה

  • רפואה ומדעי החיים

הישג מדעי לחוקרים מאוניברסיטת תל אביב שהצליחו להדפיס במדפסת תלת-מימד גידול סרטני שלם ופעיל מסוג גליובלסטומה. הגידול המודפס כולל מערכת מסועפת של צינוריות דמויות-כלי דם שניתן להזרים דרכן תאי דם ותרופות באופן המדמה את הגידול האמיתי.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' רונית סצ'י-פאינרו מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס סגול למדעי המוח, העומדת בראש המרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן, המעבדה לחקר סרטן וננו-רפואה והמיזם להדפסת תלת-מימד לחקר סרטן ע"ש מוריס קאהן באוניברסיטת תל אביב. את הטכנולוגיה החדשה פיתחה הדוקטורנטית לנה נויפלד יחד עם חברי המעבדה עילם ייני, נעה רייזמן, יעל שטילרמן, ד"ר דקלה בן-שושן, סבינה פוצי, ד"ר גליה טירם, ד"ר ענת אלדר-בוק וד"ר שירן פרבר.

 

הדפסת הגידול מתבססת על דגימות של חולים שנלקחו הישר מחדרי הניתוח במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים סוראסקי שבתל אביב. תוצאות המחקר החדש מתפרסמות היום בכתב העת היוקרתי Science Advances.

 

 

"גליובלסטומה הוא הסוג הקטלני ביותר של גידולי סרטן במערכת העצבים המרכזית, והוא מהווה את מרבית הגידולים הממאירים שמקורם במוח", אומרת פרופ' סצ'י-פאינרו. "במחקר קודם שלנו זיהינו לראשונה חלבון בשם P-Selectin, שמופרש במפגש בין תאי סרטן מסוג גליובלסטומה לתאים מסוג מיקרוגליה, תאי המערכת החיסונית במוח שלנו. מצאנו שחלבון זה אחראי לכשל בתאי המיקרוגליה, שבמקום לתקוף את תאי הסרטן - מעודדים את התפשטותו של סרטן קטלני זה. אלא שאת החלבון הזה זיהינו בגידולים שהוסרו בניתוח מחולים, אבל לא בתאי גליובלסטומה שגידלנו במעבדה שלי, בדו-מימד על צלחות פטרי. הסיבה היא שסרטן, כמו כל רקמה, מתנהג שונה מאוד על משטח פלסטיק קשיח לעומת התנהגותו כשהוא גדל בגוף האדם. 90% מהתרופות נופלות בשלב הניסויים הקליניים כי לא מצליחים לשחזר בבני אדם את ההצלחה שהושגה במעבדה".

 

לשם כך, צוות החוקרים בהובלת פרופ' סצ'י-פאינרו יחד עם הדוקטורנטית לנה נויפלד, זוכת מלגת דן דוד היוקרתית, יצרו את המודל התלת-ממדי המודפס הראשון של סרטן מסוג גליובלסטומה הכולל רקמה סרטנית תלת-ממדית, המוקפת במטריקס חוץ-תאי ומתקשרת עם סביבתה באמצעות כלי דם מתפקדים וזורמים.

 

"זה לא רק תאי הסרטן עצמם", מסבירה פרופ' סצ'י-פאינרו, "אלא גם תאי המיקרו-סביבה במוח, האסטרוציטים, המיקרוגליה וכלי דם המחוברים למערכת מיקרופלואידית – כלומר מערכת שמאפשרת להזרים לגידול חומרים כמו תאי דם ותרופות. כל מודל מודפס בתוך ביוראקטור שייצרנו במעבדה, באמצעות ג'ל שדגמנו ושכפלנו מהמטריקס החוץ-תאי שנלקח מהחולה, ובכך מדמה את הרקמה עצמה. הרי למוח אין את אותן התכונות הפיזיקליות והמכניות של איברים אחרים כגון עור, שד או עצם. רקמת שד היא בעיקר שומן, רקמת עצם היא בעיקר סידן; לכל רקמה יש תכונות אחרות, והתכונות הללו משפיעות על התנהגות תאי הסרטן ועל היכולת שלהם להגיב לתרופות. לגדל את כל סוגי הסרטן על משטח פלסטיק זהה – רחוק מלדמות את המצב הקליני באופן מיטבי".

 

לאחר שהדפיסו בהצלחה את הגידול התלת-ממדי, פרופ' סצ'י-פאינרו ועמיתיה הראו שבעזרת המודל, ניתן יהיה לחזות במהירות וביעילות את הטיפול המתאים ביותר עבור חולה ספציפי, בניגוד לתאים סרטניים הגדלים בצלחות פטרי.

 

"אנחנו הוכחנו שהמודל התלת-ממדי שלנו מתאים יותר לניבוי ולפיתוח תרופות בשלוש דרכים שונות. ראשית, בדקנו חומר שעיכב את החלבון שמצאנו, P-Selectin, על תרביות תאי גליובלסטומה בצלחות פטרי דו-ממדיות, ולא ראינו כל שינוי בחלוקת או בנדידת התאים שטופלו לעומת תאי הביקורת שלא טופלו. לעומת זאת, בחיות מודל ובמודלים התלת-ממדיים המודפסים, שבהם כן מצאנו ביטוי גבוה של החלבון, הצלחנו לעכב את התקדמות הגליובלסטומה על ידי חסימת החלבון P-Selectin. הניסוי הזה הוכיח לנו כמה תרופות פוטנציאליות לא מגיעות לקליניקה כי הן נכשלו בבדיקות על מודלים דו-ממדיים, ולהפך: כמה מקרים שנחשבו להצלחה מסחררת במעבדה, נכשלו במבחנים הקליניים.

 

בנוסף, בשיתוף פעולה עם המעבדה של ד"ר אסף מדי מהמחלקה לפתולוגיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ריצפנו גנטית את התאים הסרטניים שגידלנו במודל התלת-ממדי והשווינו אותם לתאים סרטניים שגדלו על פלסטיק דו-ממדי ולתאים שריצפנו מחולים, והראינו שהגידולים שהודפסו בתלת-מימד היו דומים הרבה יותר לתאי סרטן המוח בסביבתם הטבעית. לאורך זמן, תאי הסרטן שגדלו על פלסטיק, הלכו והשתנו עד שאיבדו כל קשר לתאי הסרטן במוח של החולה. לבסוף, ההוכחה השלישית הייתה ע"י מדידת קצב צמיחת הגידולים. גליובלסטומה היא מחלה אלימה בין היתר כי היא לא צפויה: אם מזריקים בנפרד את התאים הסרטניים ההטרוגניים לחיות מודל, אצל חלקן, הגידול יהיה רדום ואצל חלקן, יתפתח במהירות גידול פעיל. זה הגיוני מאוד כי אנחנו בני האדם יכולים למות בשיבה טובה מבלי לדעת בכלל שהיו לנו גידולים 'רדומים' שכאלה. לעומת זאת, על צלחת הפלסטיק במעבדה, כל הגידולים גדלים באותו הקצב ומתפשטים באותו האופן. בגידול שהדפסנו במדפסת התלת-מימד, קצב התפתחות הגידול תואמת להתפתחות שאנחנו רואים בחולים או בחיות מודל".

 

לדברי פרופ' סצ'י-פאינרו, זוהי גישה חדשנית שתאפשר גם לפתח תרופות חדשות וכן לגלות מטרות חדשות לתרופות מתאימות בקצב מהיר בהרבה מזה שקיים היום. בתקווה שבעתיד, טכנולוגיה זו תאפשר רפואה מותאמת-אישית לחולים.

 

"אם אני לוקחת דגימה מרקמה של חולה, יחד עם המטריקס החוץ-תאי שלו, אני יכולה להדפיס מהדגימה הזאת מאה גידולים שונים ולבדוק תרופות רבות ובשילובים שונים כדי לגלות איזו תרופה או משלב תרופות מתאימים יותר לגידול הספציפי הזה. לחלופין, הפיתוח מאפשר לנו לבדוק המון תרכובות שונות על גידול שהודפס במדפסת תלת-מימד, ולהחליט באיזו תרכובת כדאי להשקיע את המשאבים כדי לנסות ולפתח הלאה כתרופה עד לשלב הקליני. אבל אולי החלק המרגש ביותר הוא מציאת חלבוני-המטרה וגני-המטרה בתאים הסרטניים, דבר שקשה מאוד לעשותו בגידולים הנמצאים במוחות של חולים או של חיות מודל. הפיתוח החדשני מעניק לנו גישה חסרת-תקדים, ולא מוגבלת בזמן, לבחון לעומק גידול תלת-ממדי המחקה את הגידול שאנו מוצאים אצל החולים בצורה המיטבית".

 

המחקר מומן על ידי קרן מוריס קאהן, הקרן לחקר הסרטן בישראל (ICRF), מועצת המחקר האירופית (ERC), האגודה למלחמה בסרטן, הקרן הלאומית למדע וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>