חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס

חדשות ומחקרים

בחר את סוג הלובי: 
חדשות ומחקרים
סקירת MRI של מוחות יונקים שונים

מחקר

20.07.2020
מה משותף למוח של דולפין, בן אדם וקנגורו?

סריקת מוחות של כ-130 מיני יונקים הוכיחה שהיכולת של המוח להעביר מידע ממקום למקום זהה אצל כל היונקים

  • רפואה ומדעי החיים

שאלת מיליון הדולר שמעסיקה עד היום את עולם המחקר היא כיצד עובד המוח. עד היום רווחה הדעה כי פעילות המוח שלנו, בני האדם, מתקדמת יותר מזו של בעלי החיים, אולם במחקר ראשון מסוגו שנערך באוניברסיטת תל אביב התקבלה תוצאה מפתיעה: בניגוד לסברה הרווחת, התברר כי האבולוציה עיצבה בצורה דומה את מוחות כל היונקים: רמת הקישוריות, כלומר יעילות העברת המידע ממקום למקום במערכת העצבית, זהה אצל כל היונקים כולל האדם. ממצא נוסף שהתגלה הוא 'מנגנון פיצוי', שבו המוח מפצה על קישוריות גבוהה באזור מסוים באמצעות קישוריות נמוכה יחסית באזור אחר, כדי לשמור על איזון בסיכום כולל.

 

עיצוב אבולוציוני מנצח

במחקר שנערך בהובלת פרופ' יניב אסף מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה ובית ספר סגול למדעי המוח, ופרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ובית ספר סגול למדעי המוח, ערכו סריקת MRI מתקדמת למוחות של כ-130 מיני יונקים, במטרה לזהות את רמת הקישוריות בתוך המוח.

 

"הקישוריות המוחית, כלומר יעילות העברת המידע ממקום למקום במוח, היא תכונה מרכזית, בעלת חשיבות רבה מאוד לתפקודו של המוח. חוקרים רבים משערים כי רמת הקישוריות במוחו של האדם גבוהה משמעותית מזו של בעלי חיים אחרים, כהסבר אפשרי לתפקודה הגבוה של 'החיה האנושית'", אומר פרופ' אסף. מנגד, פרופ' יובל מסביר כי "ידוע שתכונות ותפקודים חשובים במיוחד נשמרים במהלך האבולוציה. כך לדוגמה, לכל היונקים יש ארבע גפיים. במחקר רצינו לבדוק את ההשערה שקישוריות מוחית היא תכונה מהותית מסוג זה, שאינה משתנה מיונק ליונק, ללא קשר לגודלו ולמבנה מוחו. לשם כך נעזרנו בכלים מחקריים מתקדמים".

 

"גילינו שהקישוריות במוח אינה תלויה בגודלו או במבנהו של המוח. במילים אחרות, מוחותיהם של כל היונקים, מאדם ועד עכבר, מפרה ועד דולפין, שומרים על רמת קישוריות זהה, והמידע מגיע ממקום למקום במוח באותה יעילות", מסביר פרופ' אסף. "בנוסף, מצאנו שכדי לשמור על האיזון מקיים המוח מנגנון פיצוי: כשהקישוריות בתוך שני חצאי המוח (ההמיספרות) גבוהה, הקישוריות בין ההמיספרות נמוכה, ולהיפך".

 

במחקר השתתפו חוקרים מבית החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בבית דגן, מבית הספר למדעי המחשב ע"ש בלווטניק ומהפקולטה לרפואה בטכניון. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Neuroscience ביוני 2020.

 

יונקים אינטליגנטיים

 

הגודל לא קובע

בשלב הראשון ערכו החוקרים סריקות MRI בטכנולוגיה מתקדמת למוחות של יונקים מכ-130 מינים שונים (כל המוחות נלקחו מבעלי חיים מתים, ואף בעל חיים לא הומת לצורך המחקר), החל בעטלפים זעירים שמשקלם 10 גרם וכלה בדולפינים ששוקלים מאות קילוגרמים. מוחותיהם של כ-100 מהיונקים הללו לא נסרקו מעולם, כך שהמחקר יצר מאגר נתונים חדשני וייחודי מסוגו בעולם.

 

בנוסף נסרקו באותם אמצעים מוחותיהם של 32 בני אדם חיים. הטכנולוגיה הייחודית, המזהה את החומר הלבן במוח, איפשרה שחזור של הרשת המוחית: שלוחות תאי העצב במוח המשמשות להעברת מידע, והצמתים שבהם נפגשות השלוחות ומעבירות את המידע ביניהן.

 

האתגר הבא היה להשוות בין הסריקות של בעלי חיים ממינים שונים, שמוחותיהם שונים מאוד זה מזה בגודל ו/או במבנה. לשם כך גייסו החוקרים את תורת הרשתות, תחום במתמטיקה שאיפשר להם למדוד ולהחיל על כל המוחות מדד אחיד של קישוריות, כלומר מספר הצמתים של תאי עצב שמידע מסוים צריך לעבור בדרכו ממקום אחד למקום אחר במוח.

 

"מוחו של יונק מורכב משתי המיספרות המחוברות זו לזו באמצעות מערכת של סיבים (שלוחות תאי עצב) המעבירים מידע", מסביר פרופ' אסף. "אנחנו בדקנו עבור כל מוח שסרקנו ארבעה מדדי קישוריות: רמת הקישוריות בתוך כל אחת מההמיספרות, השמאלית והימנית; רמת הקישוריות בין שתי ההמיספרות; ורמת הקישוריות של המוח כולו. גילינו שהמדד הכולל עבור קישוריות המוח דומה מאוד בכל היונקים, כולל האדם. במילים אחרות: המידע מגיע ממקום למקום במוח דרך אותו מספר של צמתים עצביים במוחותיהם של כל היונקים, בין אם מדובר במוח עצום או זעיר. עם זאת, חשוב לציין שמוחות שונים נוקטים באסטרטגיות שונות כדי לשמור על קישוריות כוללת זהה. בחלק מהמוחות מצאנו קישוריות חזקה בתוך ההמיספרות וקישוריות חלשה יותר ביניהן, ובחלקם ההפך הוא הנכון".

 

"בנוסף גילינו שההבדלים בפיצוי ברמת הקישוריות בין חלקים שונים של המוח מאפיינים לא רק מינים שונים, אלא גם פרטים שונים באותו מין", מגלה פרופ' יובל. "כלומר, גם בקרב חולדות, עטלפים או בני אדם יש פרטים עם יותר קישוריות בתוך ההמיספרה ופחות בין ההמיספרות, ולהיפך. מאוד מעניין לשער כיצד טיפוסים שונים של קישוריות משפיעים על תפקודים קוגניטיביים שונים ועל יכולות אנושיות כמו ספורט, מוסיקה או מתמטיקה. במחקר עתידי בכוונתנו להתמקד בשאלות אלה."

 

חוק אוניברסלי חדש

"במחקר שלנו חשפנו חוק אוניברסלי: חוק שימור הקישוריות במוח. משמעות החוק היא שרמת היעילות של העברת מידע במערכת העצבית של המוח זהה בכל היונקים, כולל האדם, ללא קשר לגודל ולמבנה המוח", מסכם פרופ' אסף. "כמו כן גילינו מנגנון פיצוי מוחי, שמאזן את רמת הקישוריות במוח היחיד. מנגנון זה משמעו שקישוריות גבוהה באזור מסוים, שבאה לידי ביטוי בכישרון מיוחד בתחום מסוים (כמו למשל ספורט או מוסיקה), מאוזנת תמיד על ידי קישוריות נמוכה יחסית באזור אחר במוח. במחקרים הבאים נבחן תכונות ספציפיות ותהליכי למידה, וכיצד המוח מפצה על עיבוי הקשרים באזור מסוים".

מחקר

16.07.2020
רוצים לתפקד טוב יותר? תיכנסו (לתא) לחץ

מחקר ראשון מסוגו מראה כי טיפול חדשני בתא לחץ עשוי לשפר את תפקודם הקוגניטיבי של אנשים בריאים בגיל המבוגר

  • רפואה ומדעי החיים

הרפואה ההיפרברית, שמציעה טיפולי חמצן בלחץ גבוה באמצעות תא לחץ למגוון רחב של בעיות רפואיות, מלווה אותנו כבר לא מעט שנים. כעת, מחקר ראשון מסוגו של הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס סגול למדעי המוח בשיתוף מרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), חושף לראשונה כי טיפול בבני אדם בתא לחץ באמצעות חמצן נקי בלחץ גבוה, יכול לשפר משמעותית את תפקודם הקוגניטיבי של אנשים בריאים בגיל המבוגר. התחומים העיקריים בהם ניכר השיפור הינם קשב, מהירות עיבוד מידע, תפקודים ניהוליים וכן תפקוד קוגניטיבי כולל, שנחלשים כחלק מתהליך ההזדקנות הנורמלי. כמו כן, נצפה מתאם משמעותי בין שינויים קוגניטיביים לבין שיפור בזרימת הדם במקומות במוח האחראים על תפקודים אלו.

 

המחקר נערך על ידי פרופ' שי אפרתי, ראש מרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר, ראש מערך המחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), וחבר סגל בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, וד"ר אמיר הדני ממרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר, מרכז רפואי שמיר (אסף הרופא), והוא פורסם בכתב העת המדעי Aging.

 

לשמור על תפקוד גבוה

פרופ' שי אפרתי וד"ר אמיר הדני תכננו את המחקר על סמך פרוטוקול ייחודי לטיפול בתא לחץ, שפותח במרכז סגול במהלך העשור האחרון. 63 אנשים בריאים מעל גיל 64 השתתפו במחקר קליני מבוקר-הקצאה-אקראית. 33 מהם עברו טיפול בתא לחץ לאורך שלושה חודשים, ו-30 שימשו כקבוצת ביקורת.

 

תפקודם הקוגניטיבי של כל המשתתפים נמדד באמצעות סוללה אחידה, מקיפה וממוחשבת של הערכות קוגניטיביות - לפני ואחרי תקופת ההתערבות. הערכת זרימת הדם במוח בוצעה באמצעות טכניקת MRI חדשנית לבדיקת מעבר דם בכלי הדם הקטנים במוח (זילוח).

 

"ירידה קוגניטיבית ותפקודית כתוצאה מעלייה בגיל הפכה לבעיה משמעותית בעולם המערבי. מאמצי מחקר נרחבים בכל העולם מתמקדים בשיפור ביצועים קוגניטיביים בקרב האוכלוסייה המזדקנת 'הנורמלית'," אומר פרופ' אפרתי. "במחקר שלנו, שנערך לראשונה בבני אדם, גילינו התערבות רפואית בטוחה ואפקטיבית שיכולה לתת מענה לתוצאותיה הבלתי רצויות של הירידה התפקודית, הצפויה כתוצאה מהליך הזדקנות נורמלית."

 

"במהלך שנים של מחקר פיתחנו וקידמנו הבנה של פרוטוקולים ייעודיים לטיפול בתא לחץ, היכולים להביא לחידוש של כלי דם מוחיים (אנגיוגנזיס) ונוירופלסטיות מוחית", מסביר ד"ר אמיר הדני. "בעבר הראינו את הפוטנציאל הטמון בטיפול זה לשיפור ולטיפול בפגיעה מוחית הנובעת משבץ, מפציעה או ממחסור ממושך בחמצן, על ידי הגברת זרימת הדם וחילוף החומרים במוח. המחקר הנוכחי מהווה ציון דרך ועשוי להשפיע באופן עמוק על האופן שבו אנו מתייחסים לתהליך ההזדקנות וליכולת לטפל בתסמיניה".

 

נכנסים ללחץ ומשקמים רקמות

במהלך הטיפול שואף המטופל חמצן נקי בתוך תא לחץ, שלחץ האוויר בו כפול מזה השורר בסביבה הרגילה. תהליך זה מגביר את מסיסות החמצן בדם הזורם בגוף. בזמן שנמצאים בתוך התא נעשים שינויים לפרקי זמן קצובים בריכוזי החמצן, שמביאים לשחרור פקטורי גדילה ושגשוג של תאי גזע אשר מקדמים את ריפוי הרקמה.

 

נכון להיום הולכות ומצטברות ההוכחות להשפעתו הרגנרטיבית של הטיפול בתא לחץ. החוקרים הראו כי שילוב של רמות חמצן גבוהות (היפרוקסיה) ולחץ גבוה (סביבה היפרברית) מביא לשיפור משמעותי בחמצון רקמות, ומעורר הן גנים הרגישים לחמצן והן כאלה המגיבים ללחץ. כתוצאה מכך, חילוף החומרים ברקמות משתפר ומשתקם. יתרה מכך, אותם גנים מניעים התרבות מהירה של תאי גזע, מפחיתים דלקות, גורמים לייצור כלי דם חדשים ומפעילים מנגנונים של תיקון רקמות.

 

מנקים את הצנרת

"סתימה של כלי דם קטנים, בדומה לסתימות הנוצרות בצנרת של בית 'מזדקן', מהווה מרכיב מרכזי בתהליך ההזדקנות של בני אדם. לכן, שיערנו שיצירת כלי דם חדשים במוח ע"י טיפול בתא לחץ עשויה להשפיע על ביצועים מוחיים באוכלוסייה המבוגרת", מסביר פרופ' אפרתי. "גילינו שהטיפול בתא לחץ מגביר משמעותית את זרימת הדם במוח במתאם עם שיפור קוגניטיבי, דבר המאשש את ההשערה שלנו. ניתן להניח שטיפול מסוג זה עשוי להשפיע בצורה מיטיבה גם על איברים אחרים בגוף המזדקן. בכוונתנו לבחון זאת במחקרים עתידיים."

 

פרופ' אפרתי וד"ר הדני מציינים כי הפרוטוקול הוא פרוטוקול ייחודי היכול להינתן רק במרכזים מסודרים עם תאים גדולים, המאפשרים את השינויים בריכוזי החמצן, שהכרחיים כדי לעורר את ייצור תאי גזע וריפוי רקמת המוח. ראש קבוצת המחקר פרופ' שי אפרתי מספר כי כעת נפתחים מרכזים היפרברים נוספים בעולם, העובדים בסינוף ובשיתוף פעולה עם מרכז סגול במטרה לשפר ביצועים מוחיים וגופניים של אנשים בגיל המבוגר, על סמך הפרוטוקול הטיפולי שפותח בישראל. המרכז הראשון הגדול ביותר בארה"ב נפתח והתחיל לעבוד בפלורידה לפני כחודש.

 

עטלף תל אביבי בפעולה. צילום: שטפן גרייף

מחקר

09.07.2020
ממגדלי עזריאלי לדיזנגוף סנטר ובחזרה

עטלפים מנווטים באמצעות ראיה מצוינת ומפה מנטלית, בדיוק כמו בני האדם

  • רפואה ומדעי החיים

לראשונה, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב עקבו אחר עטלפי פירות מרגע צאתם לעולם עד לבגרות, בניסיון להבין כיצד הם מנווטים למרחקים ארוכים. התוצאות המפתיעות: עטלפי פירות בונים במוחם מפה קוגניטיבית ראייתית של המרחב בדיוק כמו בני אדם, ומשתמשים בנקודות ציון בולטות בניווט. עוד תכונה מעניינת שנחשפה: גם עטלפים עושים קיצורי דרך כשהזמן דוחק והבטן מקרקרת.

 

סליחה, איך מגיעים לעזריאלי?

"שאלת היכולת של בעלי חיים לנווט למרחקים היא חידה מחקרית עתיקה, ועטלפים, כידוע, הם אלופי העולם בניווט: הם עפים עשרות קילומטרים בתוך שעות ספורות וחוזרים לנקודת המוצא", מסביר מוביל המחקר פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז. "לצורך המחקר הזה השתמשנו במכשירי GPS הזעירים בעולם, פרי פיתוחנו, כדי לערוך ניסוי שלא נערך קודם: לעקוב אחר גורי עטלפים מהרגע שבו הם פורשים כנף ועד לבגרות, כדי להבין כיצד מתפתחת יכולת הניווט שלהם מאפס. לא נערך מחקר דומה על אף בעל חיים, והתוצאות מעניינות מאוד". גורי העטלפים ממושבת העטלפים של אוניברסיטת תל אביב למדו להכיר את העיר באמצעות מבנים גדולים ומיוחדים, כמו מגדלי עזריאלי, דיזנגוף סנטר וכדומה.

 

את המחקר פורץ הדרך ערכו פרופ' יובל והסטודנטים אמיתי כץ, לי הרתאן, איה גולדשטיין ומיכל הנדל, מהמעבדה לתפיסה חושית וקוגניציה במחלקה לזואולוגיה, והוא התפרסם על שער כתב העת היוקרתי Science.

 

עושים קיצורי דרך

החוקרים עקבו אחר 22 גורי עטלפי פירות ממושבת העטלפים המיוחדת, שנמצאת באוניברסיטה עצמה, מינקותם ועד גיל בגרות, כשהם סורקים את העיר בחיפוש אחר מזון. תוצאות המחקר מראות כי העטלפים התל אביביים מנווטים במרחב בדומה מאוד לתל אביבים האנושיים.

 

"צריך להבין שעטלפים מנווטים באמצעות סונאר למרחקים קצרים בלבד, ליד עץ למשל", אומר פרופ' יובל. "לניווט למרחקים ארוכים משתמשים עטלפי הפירות בחוש הראייה. בסך הכול מיפינו כ-2,000 לילות תעופה של עטלפים בתל אביב, וגילינו שהעטלפים בונים לעצמם מפה מנטלית. הם לומדים לזהות ולהשתמש בציוני דרך כמו מגדלי עזריאלי, תחנת הכוח רידינג וקומפלקסים מובהקים אחרים בתל אביב כנקודות ציון ויזואליות. הראיה המובהקת ביותר לכך היא קיצורי הדרך. כמו בני אדם, בשלב מסוים גם העטלף מגיע מנקודה לנקודה בקו שהוא עוד לא עף בו. מאחר שאנחנו הכרנו את היסטוריית התעופה של כל עטלף מאז שהיה גור, ידענו להצביע ולהגיד - הנה, כאן הוא עושה קיצור דרך בפעם הראשונה. ובאמת ראינו שבמסלולים חדשים ולא מוכרים, העטלף עף גבוה מעל לבניינים. נעזרנו ברחפנים אותם העלינו למיקום ולגובה שבו עפים העטלפים, וראינו שאכן מדובר בזווית ראייה שממנה אפשר לראות בבירור את מגדלי העיר. זו עוד דוגמא מופלאה לכך שבעלי חיים עושים שימוש ביציר כפיהם של בני אדם".

 

"תהליך העיור המואץ הוא אחד הגורמים העיקריים לחיסול שטחי המחיה של בעלי חיים רבים. הבנה טובה יותר של התמודדות בעלי החיים עם העיר, כמו למשל כיצד הם מנווטים בה, תסייע לשמור על מגוון המינים ההכרחי למערכת האקולוגית", מסכם פרופ' יובל.

מחקר

07.07.2020
חולי קורונה קשים מפתחים נוגדנים מהר יותר מחולים במצב קל

אוניברסיטת תל אביב בניתוח ראשון מסוגו בישראל של תגובת הנוגדנים כנגד וירוס הקורונה

  • רפואה ומדעי החיים

צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומבית החולים השרון במרכז הרפואי רבין, גילו לאחרונה כי חולי קורונה במצב קשה פיתחו נוגדנים למחלה מהר יותר מאשר חולים במצב קל. למידע החדש, שיועבר בקרוב לבדיקת משרד הבריאות, יכולות להיות השלכות מהותיות על הבנת התגובה החיסונית של הגוף, לאחר הידבקות בקורונה, על יכולת ניטור עתידית של יעילותם של חיסונים ועל ביצוע סקרי אוכלוסייה (בדיקות סרולוגיות).

 

הגוף זוכר

צוות החוקרים, בהובלת פרופ' מוטי גרליץ ופרופ' אריאל מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, בדקו במשך כחודשיים, באמצעות בדיקות נוגדנים חדשניות, את התפתחות הנוגדנים בגופם של 70 מאושפזים כנגד שני חלבונים ויראליים שונים בבית חולים השרון, ומצאו כי החולים במצב קשה פיתחו נוגדנים באופן מהיר יותר מאשר החולים במצב קל.

 

"דגמנו את הנוגדנים בגופם של החולים לאורך כל התקופה מאז ההתפרצות בישראל", אומר פרופ' מוניץ, "והממצא הראשון הוא שלא כל החלבונים הוויראליים מייצרים תגובה חיסונית מהירה. אבל נוגדנים נגד חלבון ה-RBD כן התפתחו מהר מאוד ביחס להופעת הסימפטומים. זה משמעותי, שכן זה מעלה את האפשרות להשתמש בבדיקה הזו ככלי אבחנתי לשלבי המחלה השונים".

 

החוקרים מצאו כי נוגדנים מסוג IgM, אשר מתפתחים בשלבים ראשוניים של הדבקות ויראליות, התפתחו בשלב מוקדם של המחלה רק כנגד חלבון ה-RBD, שמהווה את אתר הקישור של הווירוס לתאי האדם, ולא כנגד החלבון הגרעיני של הנגיף. נוגדן זה נשאר ברמות גבוהות במחזור הדם בחודשיים הראשונים לאחר הדבקה – ממצא העשוי להעיד על אפשרות של זיכרון חיסוני.

 

גם חולים קשים מייצרים נוגדנים

"הדבר השני ששמנו לב אליו, והוא עוד יותר מעניין, הוא שחולים המוגדרים כחולים במצב קשה, פיתחו נוגדנים מהר יותר מאשר חולים במצב קל, אבל בסופו של דבר כל החולים הפגינו תגובה חיסונית דומה", מספר פרופ' מוניץ. "כלומר, זה לא משנה אם החולה היה חולה קל, בינוני או קשה, הוא פיתח נוגדנים באותה רמה. זהו ממצא חשוב, כי ניתן היה לחשוב שהחולים הקשים הגיעו למצבם הקשה משום שאולי לא פיתחו נוגדנים, ולגוף שלהם אין דרך יעילה להתגונן מפני הווירוס. אנחנו מעריכים שפיתוח הנוגדנים המהיר מעיד על פעילות היתר של המערכת החיסונית בחולים אלו, אבל זאת השערה שמצריכה מחקר נוסף".

 

"בדקנו את רמות הנוגדנים בדם חולים בהגיעם לאשפוז, תוך כדי האשפוז ואף לאחר השחרור מבית החולים", מסביר פרופ' גרליץ, " ניסינו להבין האם יש קשר בין חומרת המחלה לרמת הנוגדנים, האם הם מתפתחים באופן שווה בכל החולים, והאם הנוגדנים הללו נשארים בדם לאורך זמן - נתון חשוב ל'חיסון העדר' המיוחל. מצאנו כי בשלבים המאוחרים יותר של המחלה, לאחר כ-50 יום מהופעת התסמינים, חלה ירידה משמעותית בנוגדנים מטיפוס IgM ו-IgA, ללא קשר לחומרת המחלה. לעומת זאת, בנוגדנים מטיפוס IgG, שחשובים ביותר מבחינה חיסונית, כי הם מסוגלים לנטרל את חלבון הקישור של הנגיף (שמאפשר לו להדביק את התאים שלנו), ובכך למנוע כניסה של הנגיף לתאים - ראינו ירידה קלה בלבד, גם בקרב החולים הקלים".

 

נשארים לאורך זמן

"אמנם לא בדקנו את פעילות הנוגדן ואיננו יודעים אם הוא מנטרל את הנגיף או לא, אבל אם הנוגדנים האלה נוצרים מהר בקרב כלל החולים, וגם נשארים במחזור הדם לאורך זמן, אנו מניחים שהם מקנים מידה מסוימת של חסינות. כרגע מדובר על פרק זמן של חודשיים, אבל אנחנו נמשיך לנטר את החולים לאורך השנה הקרובה, ובהמשך נוכל לדעת למשך כמה זמן הנוגדנים נשארו בגופם – בתקווה שייווצר גם זיכרון חיסוני".

 

במחקר החדש השתמשו החוקרים מאוניברסיטת תל אביב בבדיקה סרולוגית חדשה, פרי פיתוחם של פרופ' מוניץ ופרופ' גרליץ. חיל הרפואה כבר נעזר בבדיקה זו לאיתור נוגדנים נגד נגיף הקורונה בקרב חיילי צה"ל, ובימים הקרובים יעבירו החוקרים את הבדיקה שפיתחו גם לידי משרד הבריאות, במטרה שהבדיקה תתוקף, כך שתוכל לשמש לעריכת סקרי אוכלוסייה.

 

"לצד הממצאים המעניינים", אומר פרופ' מוניץ, "ביקשנו להראות שהשיטה שלנו תקפה ויעילה יותר מהשיטה המקובלת לבדיקת נוגדנים כנגד חלבונים ויראליים. לכן דגמנו נוגדנים מדמם של חולים ב-COVID-19 ומדמם של כ-200 אנשים בריאים, אשר נאספו לפני נובמבר 2019. הוכחנו שאפשר לזהות מי חולה ומי בריא לפי הנוגדנים, ברמות רגישות וסגוליות גבוהות מאוד. אחת הסיבות להצלחה היא שאנחנו סורקים כנגד שלושה נוגדנים שונים: IgM שעולה מוקדם ויורד מוקדם, IgA שנמצא במשטחים הריריים כמו הריאות, ו-IgG, שאותו אנחנו רוצים לראות לאורך זמן, כי הוא זה שיכול להוביל לחסינות מפני הנגיף. כבר בימים הקרובים נעביר את הממצאים שלנו למשרד הבריאות לצורך תיקוף שלהם, ובתקווה שישתמשו בשיטה לביצוע סקרי אוכלוסייה נרחבים, או אולי אף ככלי דיאגנוסטי".

 

מחקר

06.07.2020
מחקר בינלאומי חושף: המיגון העודף מסכן את הצוות הרפואי

צוותים רפואיים סבלו מנזקי עור חמורים, שעלולים בסבירות גבוהה לגרום להדבקתם בנגיף המסוכן

  • רפואה
  • רפואה ומדעי החיים

משבר הקורונה העולמי יצר מצב חדש, שבו לראשונה בהיסטוריה הרפואית, צוותים רפואיים נדרשו לעטות, במשך שעות ארוכות, ציוד מיגון הכולל מסיכות כירורגיות, מסיכות פנים, נשמיות, משקפי מגן ומשקפים. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, שפורסם לאחרונה בירחון Journal of Wound Care, קובע כי בעקבות כך, המערכת הרפואית העולמית, הכוללת רופאים ואחיות, נאלצה להתמודד בפעם הראשונה עם תופעות של נזקי עור משמעותיים, בעיקר לעור הפנים. סביר שפצעי העור הללו תרמו לשיעורי ההדבקה הגבוהים בנגיף בקרב הצוותים הרפואיים, לתחלואה ולתמותה של אנשי צוותים רפואיים ואף לקריסת מחלקות קורונה בבתי חולים ברחבי העולם. את המחקר ערך פרופ' עמית גפן, ראש המעבדה לביו-מכניקה של מערכת השלד והשרירים באוניברסיטת תל אביב בשיתוף חוקרים מובילים במוסדות מחו"ל.

 

פרופ' גפן עמד בראש ועדה בינלאומית שפרסמה בתחילת השנה עבודה מקיפה בנושא גישות למניעה ולטיפול בפצעי לחץ שנגרמים למטופלים כתוצאה מציוד רפואי. הידע שהצטבר במחקר הוועדה פורסם בחודש פברואר האחרון, ובשל הדמיון הרב בין המנגנונים ניתן היה להסב אותו במהירות לטובת המחקר החדש בנושא ציוד מיגון אישי לצוותים רפואיים. במסגרת כך, החוקרים ראיינו קלינאים המטפלים בחולי קורונה ואספו נתונים מבתי חולים מובילים בעולם. על פי הדיווחים שהתקבלו, הפצעים שאפיינו את הצוותים הרפואיים במשבר הקורונה דומים מאוד במהותם לאלו שסובלים מהם מטופלים במחלקות טיפול נמרץ, המחוברים במשך שעות ואף ימים ארוכים לציוד ומכשור רפואי מבלי היכולת להסירו.

 

"חשוב להבין שמדובר בנזקים בעלי השלכות משמעותיות ביותר", מדגיש פרופ' גפן. "היות וגם הגירוי הקל ביותר, גורם למגע תכוף בעור הפנים המעלה משמעותית את סיכויי ההדבקה בנגיף, ובפרט כשהגירוי מחריף והופך לפצע פתוח, מצב שבו סכנת ההדבקה וזיהום ישיר של מחזור הדם גבוהה פי עשרות מונים לעומת סכנת ההדבקה ממגע רגיל בעור סגור שאיננו חדיר לנגיף או דרך הנשימה. לדבריו, בתחילת המשבר דיברו הרבה על חשש מקריסת מחלקות עקב ריבוי המונשמים (מה שלא קרה בסופו של דבר בישראל), אבל מהנתונים שאספנו מהעולם עולה כי האפשרות לקריסת מחלקות עקב פצעי עור של הצוותים הרפואיים וזיהומים בנגיף הקורונה הנובעים מכך, היא לא פחות ממשית, ובגל הבא עשויה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד מערכות הבריאות בעולם, כפי שכבר כנראה פגעה בגל הנוכחי".

 

פרופ' גפן מסכם כי ציוד המיגון המקובל בשימוש בבתי חולים מעולם לא תוכנן בכדי לעמוד בתרחישי הקיצון שהתחייבו מההתמודדות עם מגפת הקורונה, לרבות: חבישה רציפה לאורך משמרות של 12 שעות, הזעה מרובה, הידוק מכני מוגזם של הציוד לפנים בשל חרדה, ואי החלפה של המסכות הכירורגיות במעבר מחולה לחולה (כמתחייב בהנחיות) בשל מחסור בזמן ומצוקת ציוד. לפיכך, המחקר מתמקד בהפקת לקחים ושיפור תכנון ציוד המיגון ואופן השימוש בו, במטרה להבטיח את בטיחות הצוות הרפואי ותפקוד המחלקות בעתיד, במיוחד אל נוכח הציפיות לגלי תחלואה נוספים של הנגיף ואפשרות למגיפות עתידיות נוספות.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive