מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

מחקר

29.06.2022
האם נוכל לשלוט בכמות המלנין שבגופנו?

חוקרות מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לייצר לראשונה מלנין בתנאי מעבדה

  • רפואה ומדעי החיים

מלנין הוא פיגמנט המיוצר בגופם של יצורים חיים ומשמש לתפקידים שונים וחיוניים, בהם הגנה על העור מפני קרינת UV, הגנה מפני רדיקלים חופשיים ותמיכה מבנית ברקמות שונות. המלנין נמצא בעיקר בעור וגם בשיער ובעיניים. ככל שריכוזו עולה, כך מתכהים צבעיהם. צבע עיניים כחול ושיער בלונדיני למשל מעידים על ריכוז נמוך של מלנין ואילו שומות ונמשים נגרמים על ידי הצטברות של מלנין. מחקר חדש בהובלת חוקרות מאוניברסיטת תל אביב הצליח לראשונה בעולם לחקות את תהליך הייצור, הביו-סינתזה של מלנין, בתנאי מעבדה. מדובר בהישג מדעי שכן החוקרות הצליחו להוכיח שאפשר לשלוט באופן דומה בייצור פיגמנט בתנאי מעבדה, בדומה ליכולת הייצור של הגוף. לדבריהן, הפיתוח החדש עשוי לסייע מאוד לתעשיית הקוסמטיקה ולעולם רפואת העור.

 

לשלוט בתהליכי הייצור

המחקר החדש נערך על ידי הדוקטורנטית טללית מסרנו וד"ר אביגיל ברוך, שתיהן חוקרות במעבדה של ד"ר אילה למפל מבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן, בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז. כמו כן, השתתפה במחקר גם ד"ר מיכל ויטמן מאוניברסיטת בר אילן. החוקרות מסבירות כי החומר הביולוגי מלנין משמש כ"פילטר" ביולוגי שבולע קרינת UV ובכך למעשה מפחית בצורה משמעותית את כמות הקרינה שחודרת לעור. יחד עם זאת, עבור אנשים רבים, בעיקר בעלי גוון עור בהיר שבעורם מיוצרת כמות מעטה של מלנין, ההגנה הטבעית מפני קרינת השמש אינה מספקת.

 

במסגרת המחקר, החוקרות שאבו השראה מתהליך הייצור הביולוגי של מלנין, שנשלט בזמן ובמרחב ומתרחש בתוך חללים קטנים בתוך התא הקרויים אברונים, וביקשו להוכיח שאפשר לשלוט באופן דומה בייצור הפיגמנט בתנאי מעבדה, בדומה ליכולת הייצור של הגוף. החוקרות בנו מערכת של טיפות נוזל הנוצרות בתהליך הפרדת פאזות של שני פולימרים. אותן טיפות מחקות אברונים תאיים ומאפשרות כניסה וקליטה של מולקולות לתוכן (למשל אנזים, סוג של חלבון, המזרז את התגובה). כך, הסביבה נגישה יותר לשינויים המקלים על יצירת המלנין.

 

"חומרים ביולוגיים הרבה יותר מורכבים בתכונותיהם מחומרים סינתטיים וכך גם הדרך שבה הם מיוצרים בגוף לעומת ייצורם במעבדה. אחד האתגרים המרכזיים שעימם אנו מנסים להתמודד הוא היכולת לשלוט בתהליך הייצור של ביו-חומרים במעבדה על ידי שימוש בתהליכים דומים לאלה שמתרחשים בגופנו לייצור חומרים ביולוגיים, בדומה לעבודה הנוכחית בה ייצרנו מלנין בתוך טיפות נוזל המדמות אברונים תאיים״, מסבירה ד"ר למפל.

 

תוצאות המחקר הראו שבעזרת הטכנולוגיה החדשה שהחוקרות פיתחו ניתן לשלוט בתהליך הייצור של מלנין במעבדה, ולקבל פיגמנט הדומה בתכונותיו למלנין הביולוגי.

 

מימין לשמאל: ד"ר אילה למפל, ד"ר אביגיל ברוך וטללית מסרנו

מחקר

21.06.2022
טרמפ על אונייה: המסע הימי של מינים פולשים

מחקר ראשון מסוגו קובע: מינים פולשים מסוגלים לשרוד בים תנאים סביבתיים מאד מפתיעים וקיצוניים

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ערך לראשונה ניסוי המדמה את תנאי הסביבה המשתנים במהלך מסע של בעלי חיים ימיים אשר נצמדים לתחתית אוניות מכולה. במסגרת המסע הימי, בעלי החיים תופסים "טרמפ" יחד עם האונייה ו"מפליגים" איתה לאזורים מרוחקים בגלובוס, למשל מדרום מזרח אסיה עד לצפון אירופה. הניסוי הראה כי היכולת של בעל החיים לשרוד את המסע המפרך תלויה בין השאר בסוג ובגודל כלי השיט, טמפרטורות הים המשתנות ובמליחות של המים. החוקרים הראו שלמרות שהמסלולים שעוברים כלי השייט בגדלים השונים מושפעים בעיקר ממגבלות טכניות בתשתיות הנמל וממגמות כלכליות בעולם הספנות, בפועל נוצר מסלול גאוגרפי ייחודי שמציג בפני בעלי החיים על דופן האנייה סדרה שונה לגמרי של אתגרים ותנאים סביבתיים.

 

"התופעה שבהם בעלי חיים ימיים פולשים לאזורים אחרים מסוכנת לסביבה הימית ולבעליי החיים המקומיים," החוקרים מתריעים. "במחקר הראינו שבאמצעות רגולציה מתאימה ניתן לחסום את התופעה ולמנוע את התבססותם של הפולשים באזורים החדשים." המחקר נערך על ידי תלמיד המחקר דורון ברזה תחת הנחייתה של פרופ' נועה שנקר מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי Science of The Total Environment.

 

נוסעים סמויים

"בכל רגע נתון, אלפי בעלי חיים ימיים עוברים ממקום למקום באמצעות כלי שיט, והם עושים זאת באחת משתי דרכים: במי הנטל – מי ים המשמשים לייצוב הספינה – או על ידי היצמדות לדפנות ולחרכים של הכלי." מסבירה פרופ' שנקר. "לבעיית המינים הפולשים דרך מי הנטל יש מענה חקיקתי, אבל נושא הטרמפיסטים על דופן האונייה נשאר מאחור – ובינתיים הרבה מאוד מינים מועברים ממקום למקום בקווי הסחר העולמיים."

 

אצטלנים הם חסרי חוליות ימיים הנפוצים בכל העולם על מצעים קשיחים דוגמת סלעים, שוברי גלים וגם תחתיות של כלי שייט. ישנם מאות מינים של אצטלנים, כאשר העלייה בסחר הגלובלי מאפשרת להם לנדוד ולעיתים גם להתבסס ולהתפשט כמינים פולשים – כשהם מסבים נזקים לתשתיות ימיות רבות וכמובן לבעלי חיים אחרים בסביבתם החדשה. במסגרת עבודת המאסטר שלו, דורון ברזה ופרופ' נועה שנקר ערכו ניסוי שמטרתו לבדוק את יכולת השרידות של שני מיני אצטלנים, הידועים כמזיקים, במהלך הפלגה המייצגת מסלול אופייני לכלי שייט: מדרום-מזרח אסיה לצפון אירופה.

 

"אנחנו התמקדנו בשני מיני אצטלנים שנפוצים בים התיכון, גם אצלנו בישראל, שידוע שהם גדלים כ'צמדת-ים' על ספינות", אומר דורון ברזה. "במשך כמה חודשים בניתי מסד נתונים מקיף שכלל כ-200 אוניות מכולה, ובאמצעותו בניתי מסלול מייצג עבור אוניות המכולה הענקיות – אוניות באורך של מעל 395 מטר – ושל אוניות המכולה ה'רגילות', שגם הן גדולות מאוד, אבל קיימים יותר נמלים בעלי תשתית מתאימה בעבורן. אפיינתי את השינויים בטמפרטורת המים, במליחות המים ובריכוז הכלורופיל כמדד לזמינות מזון בעת הפלגה ובזמן העגינה בנמלים לאורך המסלול עבור כל סוג אונייה".

 

מחסומים סביבתיים להתפשטות מינים

בשלב השני החוקרים שיחזרו את התנאים הללו במעבדה, ובזמן אמת, עם שני מיני האצטלנים. "מצאנו שיש השפעה מובהקת לתנאי הסביבה, לסוג כלי השייט וגם למאפייני בעל החיים עצמו על יכולת השרידות בניסוי שלנו. כאשר מדובר בתנאי קיצון, למשל השילוב בין טמפרטורה גבוהה ומליחות נמוכה הקיים בחלק מנמלי המזרח, ראינו תמותה מלאה באחד המינים, ולעומתו במין השני שנבחן לא נצפתה תמותה כלל. בפועל, אוניות בגדלים שונים לא יפקדו בהכרח את אותם הנמלים במהלך המסע, גם אם בגדול המסע דומה. לכן, ככל שהאנייה תיחשף למנעד רחב יותר של נמלים עם תנאים סביבתיים קיצוניים, הסיכוי של מין ספציפי לשרוד את כל משרעת התנאים הזאת תפחת משמעותית. רגולציה אפקטיבית למניעת מעבר מינים צריכה להתבסס על ניסויים דומים נוספים על קבוצות בעלי חיים המהווים סיכון", מוסיף החוקר ברזה.

 

"הופתענו מאוד לגלות שמין טרופי של אצטלן שרד את כל המסע לרוטרדם, דרך הים התיכון לים הצפוני", מוסיפה פרופ' שנקר. "אין פירושו של דבר שהיה לו נעים במיוחד, אבל עובדה שהוא שרד – ולא צריך יותר מכמה פרטים כדי לבסס אוכלוסייה בטריטוריה חדשה. זאת ועוד, בשל ההתחממות הגלובלית אנו צופים שמינים נוספים ממוצא טרופי יצליחו לשגשג בעתיד בגופי מים שהיום קרים להם מדי. העובדה שכן היו נמלים בדרך בהם כמעט כל הפרטים מתו בשל שילוב תנאי סביבה ייחודיים, מצביעה על כך שניתן יהיה לנצל מקומות אלה כמחסומים סביבתיים להתפשטות מינים".

 

מחקר

21.06.2022
מאיפה מגיעים וריאנטים?

מיפוי אבולוציוני בחולי קורונה כרוניים חושף את הדרך להיווצרות מוטציה

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מעריך כי הווריאנטים הרבים של הקורונה נוצרים אצל חולי קורונה כרוניים הסובלים מפגיעה קשה במערכת החיסונית. החוקרים מעריכים כי אותם חולים כרוניים סובלים מפעילות מועטה של המערכת החיסונית באזור הריאות, והווריאנטים מנצלים זאת כדי לחמוק ממערכת החיסון החלשה ולהשתכן זמן ממושך בגוף. עם זאת, לטענת החוקרים, סביר כי היכולת של הנגיף לשרוד ולהתרבות בגוף החולים ללא הגבלה מוביל לכך שאין בהכרח יתרון לפתח מוטציות שמעודדות מעבר מאדם לאדם, ועל כן היווצרות של וריאנט שמתפשט במהירות הוא מאורע נדיר. אך כאשר מספר ההדבקות ברחבי העולם מגיע למספר גבוה במיוחד, אותו מאורע נדיר הופך למציאות.

 

"הקורונה מתאפיינת בכך שבכל אוכלוסייה ישנם אנשים שבעת ההדבקה יהפכו לחולי קורונה כרוניים. בגופם של חולים אלה, הווירוס נשאר פרק זמן ממושך והם מצויים בדרגת סיכון גבוהה למחלה חוזרת ונשנית".

 

'מדגרה' של נגיפים ומוטציות

המחקר נערך בהובלתן של פרופ' עדי שטרן והדוקטורנטית שרי הררי מבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. המחקר התפרסם בכתב העת היוקרתי "Nature Medicine".

 

פרופ' שטרן מסבירה כי מאז פרוץ הקורונה, קצב המוטציות של הנגיף יצר תהיות רבות. מצד אחד, בשנה הראשונה של המגיפה נצפה קצב הצטברות מוטציות איטי יחסית. מאידך, מאז סוף 2020, מדי פעם ״קופצים״ לחיינו וריאנטים שמאופיינים במספר גדול של מוטציות, הרבה מעבר לצפוי. השערות שונות בעולם המדע על הקשר בין חולי קורונה כרוניים לקצב היווצרות מוטציות עלו, אך הנושא טרם הוכח. במחקר החדש פרופ' שטרן וצוות המעבדה שלה מאירים חלק מהפאזל המורכב ומנסים להשיב על השאלה המדעית כיצד נוצרים וריאנטים.

 

"הקורונה מתאפיינת בכך שבכל אוכלוסייה ישנם אנשים שבעת ההדבקה יהפכו לחולי קורונה כרוניים. בגופם של חולים אלה, הווירוס נשאר פרק זמן ממושך והם מצויים בדרגת סיכון גבוהה למחלה חוזרת ונשנית. בכל המקרים שנצפו עד כה, היו אלו חולים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כאשר אחת הזרועות של המערכת פגועה ואינה מתפקדת. במונחים אבולוציוניים, חולים אלו מהווים 'מדגרה' של נגיפים ומוטציות: הנגיף שוהה זמן רב בגופם ומצליח להסתגל למערכת החיסון ולטיפולים שהחולה מקבל ע"י צבירת מוטציות שונות", מסבירה פרופ' שטרן.

 

למרבה השמחה, דווקא מוטציות מוכרות שמאפשרות לנגיף להיות מועבר מאדם לאדם באופן יעיל לא נצפו מעולם בנגיף שמדביק את החולים הכרוניים. הממצא מעיד על כך שלא כל וריאנט שייווצר בגופם של חולים כרוניים יהפוך לווריאנט בעל יכולת התפשטות באוכלוסייה הכללית.

 

יש מקום לאופטימיות זהירה

המחקר כלל בחינה של חולי קורונה כרוניים בבית החולים איכילוב, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי. לדבריה של פרופ' שטרן, התוצאות מצביעות על תמונה מורכבת: מצד אחד לא נמצא קשר ישיר בין טיפול תרופתי להתפתחות הווריאנטים. מצד שני, התגלה שהמערכת החיסונית הפגומה של החולים היא שיוצרת לחץ על הנגיף להשתנות. למעשה, החוקרים גילו כי ישנם חולים כרוניים שהראו דפוס של החלמה לכאורה, ולאחר מכן המחלה חזרה. בכל אותם חולים , הנגיף חזר בצורה מוטנטית, כלומר ההחלמה לא הייתה מלאה, דבר שמזכיר חלקית את דרך הפעולה של נגיף ה-HIV לאחר טיפול תרופתי לקוי.

 

בבחינה מעמיקה של חולים מסוימים, החוקרים גילו שכאשר יש דפוס של החלמה לכאורה (שמבוסס על בדיקות מטוש שליליות הנדגמות מאזורי הלוע והאף), הנגיף בעצם ממשיך להתקיים בריאות. ולכן החוקרים העלו את הסברה שהנגיף צובר מוטציות בריאות, ואז ״מטפס״ חזרה לאזורי הנשימה העליונים.

 

יחד עם זאת, התמונה מורכבת: החוקרים גילו שעל אף שהחולים הכרוניים מתאפיינים בקומבינציות שונות של מוטציות שמאפשרות התחמקות מנוגדנים, זו לא כל התמונה המלאה. דווקא מוטציות מוכרות שמאפשרות לנגיף להיות מועבר מאדם לאדם באופן יעיל לא נצפו מעולם בנגיף המדביק את החולים הכרוניים. זהו ממצא משמח, שמעיד על כך שלא כל וריאנט שייווצר בגופם של חולים כרוניים יהפוך לווריאנט בעל יכולת התפשטות באוכלוסייה הכללית.

 

"במחשבה עמוקה, ניתן להסביר תופעות אלה בצורה הבאה: הווריאנט שהצליח להשתכן אצל חולה כרוני שסובל מפגיעה במערכת החיסונית מצא גוף 'נוח' שבו הוא יכול להישאר ולהתקיים זמן רב. בתנאים האלו הנגיף משפר עמדות בתוך גוף החולה, והוא ״נטול מוטיבציה״ לעבור לאדם אחר. ייתכן אף שמוטציות שמאפשרות מעבר לאנשים אחרים מגיעות 'על חשבון' התחמקות מנוגדנים, ולכן דווקא הווירוס יוותר על מוטציות מסוג זה לטובת מוטציות לחמיקה ממערכת החיסון של החולה אותו הוא מדביק", אומרת פרופ' שטרן ומסכמת "הקורונה מתגלה במורכבותה ומציבה בפני הקהילה המדעית אתגרים רבים. אני מאמינה שמחקרנו הצליח לגלות נדבך חסר בתמונה הגדולה, ולאפשר פתח למחקרי המשך שיגלו את מקורם של הווריאנטים השונים. המחקר מדגיש את חשיבות ההגנה על אותם חולים מדוכאי חיסון, שנמצאים בסיכון גדול ממחלת הקורונה עצמה ושעלולים להוות מאגר להיווצרות הווריאנט הבא".

 

פרופ' עדי שטרן

מחקר

16.06.2022
מתי התחלנו לביית את עצי הפרי הראשונים?

תגלית עולמית חושפת: עצי הזית בויתו לראשונה לפני כ-7,000 שנה

  • רוח

מחקר חדש של האוניברסיטאות תל אביב והעברית חושף לראשונה את העדות המוקדמת ביותר בעולם לתרבות של עצי פרי. לטענת החוקרים, ניתוח של שרידי פחמים שנאספו במסגרת חפירה באתר הכלכוליתי תל צף שבבקעת הירדן קובע כי מדובר בשרידים של עצי זית. מאחר שבקעת הירדן נמצאת מחוץ לבית הגידול הטבעי של הזית, פירושו של דבר שתושבי המקום שתלו את העץ בכוונה לפני כ-7,000 שנה.

 

"בתחום הבוטניקה הארכיאולוגית, זאת הוכחה חד משמעית לתירבות של עץ, כך שלפנינו העדות המוקדמת בעולם לביותו של הזית"

 

"עצים היו הפלסטיק של העולם העתיק"

המחקר פורץ הדרך נערך בהובלת ד"ר דפנה לנגוט מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. שרידי הפחמים נמצאו במסגרת חפירתו של פרופ' יוסף גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. תוצאות המחקר המפתיע ופורץ הדרך התפרסמו בכתב העת היוקרתי Scientific Reports מבית Nature.

 

"המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום, שאני עומדת בראשה, מתמחה בזיהוי מיקרוסקופי של שרידי צמחים. במקרה של עצים, גם כשהם מתפחמים, ניתן לזהותם על סמך המבנה האנטומי שלהם וכך לדעת באילו מינים מדובר", אומרת ד"ר לנגוט. "עצים היו הפלסטיק של העולם העתיק. הם שימשו לבנייה, ליצירת כלים ורהיטים וכן כמקור אנרגיה. לכן זיהוי שרידי עצים מאתרים ארכיאולוגיים, למשל פחמים ממדורות, מאפשר לנו לשחזר את העצים שגדלו בסביבה הטבעית של האתרים ולהבין מתי החל האדם לגדל עצי פרי".

 

זיהוי מיקרוסקופי של שרידי צמחים

 

במעבדה זיהתה ד"ר לנגוט כי הפחמים שייכים לעצי זית ותאנה. "עצי זית הם מצמחיית הבר של ארץ ישראל", אומרת ד"ר לנגוט, "אבל הם לא צומחים בבקעת הירדן. מישהו הביא אותם לשם במכוון, כלומר העביר את הידע, ואת השתיל עצמו, אל מחוץ לבית הגידול הטבעי של העץ. בתחום הבוטניקה הארכיאולוגית, זאת הוכחה חד משמעית לתירבות של עץ, כך שלפנינו העדות המוקדמת בעולם לביותו של הזית".

 

"בנוסף, זיהיתי גם שרידים רבים של ענפי תאנה צעירים. התאנה אמנם גדלה בר בבקעת הירדן, אבל אין סיבה שאנשים יביאו ענפים רבים לאתר. הם חסרי ערך כחומר גלם להכנת רהיטים או כחומר בערה. לכן אני משערת שמקור ענפי התאנים בפסולת גיזום, מנהג שמקובל גם כיום לצורך העלאת תנובת עצי הפרי", היא מוסיפה.

 

"באתר תל צף אנחנו מוצאים את העדויות הראשונות בעולם לעצי פרי מתורבתים ולצידן חותמות, מן הקדומות אף הן, שמעידות על ראשית תהליכי מינהל. כלל הממצאים מצביעים על עושר התושבים ועל הצעדים הראשונים להפיכתם לחברה מורכבת ומרובדת, בעלת מעמד לא רק של חקלאים אלא אף של פקידים וסוחרים"

 

מטעי הזיתים והתאנים הראשונים בעולם

שרידי העצים שבחנה ד"ר לנגוט נאספו על ידי פרופ' יוסף גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, שניהל את החפירה בתל צף. "תל צף הוא כפר פרהיסטורי גדול, שהתקיים בין השנים 7,200 ועד 6,700 לפני זמננו, בעמק הירדן התיכון שמדרום לבית שאן. במקום התגלו בתי חצר גדולים, ובכל אחד מהם מספר ממגורות לשמירת היבולים. כושר האחסון גדול עד פי 20 מצריכת הקלוריות של משפחה, ולכן ברור שמדובר במצבור עושר גדול. הדבר בא לידי ביטוי בייצור כלי חרס מפוארים, שצוירו ברמה גבוהה ביותר. בנוסף, נמצאו חפצים מיוחדים שהובאו ממרחקים: כלי חרס של תרבות עובייד ממסופוטמיה, אובסדיאן מאנטוליה, מרצע נחושת מהקווקז ועוד", מסביר פרופ' גרפינקל.

 

החפירה באתר הכלכוליתי תל צף שבבקעת הירדן

 

ד"ר לנגוט ופרופ' גרפינקל לא היו מופתעים מכך שדווקא תושבי תל צף היו הראשונים בעולם לגדל במכוון מטעי זיתים ותאנים, שכן גידול עצי פרי מעיד על מותרות, והאתר בתל צף נודע כעשיר במיוחד.

 

"ביות עצי הפרי הינו תהליך שאורך שנים רבות ולכן מתאים לחברה שבעה ולא לחברה שמתקשה לשרוד. העצים מניבים פרי לראשונה רק 4-3 שנים מרגע נטיעתם. מאחר שמטעים של עצי פרי דורשים השקעה ראשונית רבה והינם מאריכי חיים, יש לכך גם משמעויות כלכליות וחברתיות עמוקות בהקשר של בעלות על קרקעות והורשה לדורות הבאים. אלו מהלכים שמצביעים על ראשית היווצרותה של חברה מורכבת", אומרת ד"ר לנגוט ומוסיפה כי "ייתכן שתושבי תל צף אף סחרו במוצרים שהפיקו מעצי הפרי: שמן זית, זיתי מאכל ודבלים. הללו מתאפיינים בחיי מדף ארוכים וללא ספק איפשרו מסחר ארוך טווח שהוביל לצבירת עושר חומרי, ויתכן שאף למיסוי. אלו צעדים ראשונים להפיכת תושבי תל צף לחברה בעלת היררכיה חברתית-כלכלית ומערכת אדמניסטטיבית תומכת".

 

"באתר תל צף אנחנו מוצאים את העדויות הראשונות בעולם לעצי פרי מתורבתים ולצידן חותמות, מן הקדומות אף הן, שמעידות על ראשית תהליכי מינהל. כלל הממצאים מצביעים על עושר התושבים ועל הצעדים הראשונים להפיכתם לחברה מורכבת ומרובדת, בעלת מעמד לא רק של חקלאים אלא אף של פקידים וסוחרים", מסכמת ד"ר לנגוט.

 

פרופ' יוסף גרפינקל וד"ר דפנה לנגוט

מחקר

16.06.2022
צדק היסטורי: MeToo עד תקופת הרנסאנס

מחקר חדש שופך אור על התופעה של שפחות יהודיות במכלאת העבדים בליבורנו, בתקווה לעשות צדק היסטורי עם הקורבנות

  • רוח

ההיסטוריונית פרופ' תמר הרציג, סגנית הדקאנית למחקר של הפקולטה למדעי הרוח, חשפה במחקרה לראשונה תעודות המעידות על אונס קבוצתי מאורגן של שפחות יהודיות בעיר ליבורנו שבאיטליה בראשית המאה ה-17. האונס אורגן על ידי ד"ר ברנרנטו בונרומאי, אחד ממפקדי מכלאת העבדים של ליבורנו באותה תקופה, אשר הצליח להביא להשתקת התלונות על המקרה ולהשכחתן של הקורבנות.

 

היחס של נציגי השלטון באיטליה כלפי יהודיות מצפון אפריקה

פקודה שנתן בונרומאי בקיץ 1610 הביאה לכליאתן של היהודיות באגף הגברים במכלאה, בניגוד לנוהל המקובל לשכן את הנשים באגף נפרד. כתוצאה מהפקודה, נאנסו היהודיות על ידי עבדים מוסלמים ועובדי כפייה נוצרים ששוכנו באגף הגברים.  באחד הדיווחים על האונס, מצוין כי אחת הקורבנות יצאה מדעתה בעקבות ההתעללות, ואף ניסתה להשליך את בנותיה מחלון המכלאה ולהתאבד בעצמה.

 

על אף שנציגי הקהילה היהודית בליבורנו מחו על ההתעללות המינית בשפחות היהודיות, העדויות על ההתרחשויות הושתקו עוד בתקופתו של ברנרדטו בונרומאי בעזרת שליט טוסקנה, אליו בונרומאי היה מקורב. שליט זה לא רק שהשאיר את בונרומאי בתפקידו, אלא אף הביע את הערכתו הרבה למאמציו של זה בהפקת רווחים נאים עבור אוצר המדינה במסגרת הסחר בעבדים ובשפחות. לביטוי הערכתו, השליט אף מימן בהמשך את הקמת מצבת הקבורה של בונרומאי בכנסיה המרכזית של ליבורנו.

 

הקהילה היהודית בליבורנו נחשבת בעולם המחקרי לאחת הקהילות העשירות והמשפיעות באיטליה של המאה השבע-עשרה, קהילה בעלת יחסים והשפעה בקרב השליטים המקומיים. לפי העדויות אותן חשפה פרופ' הרציג במחקרה, אמנם הקהילה בליבורנו הייתה קהילה עשירה ובעלת השפעה, אך זו קהילה שסבלה מסחיטות מצד השלטונות כמו בנדטו בונרומאי. פרופ' הרציג מצאה כי נציגי השלטון של המדינה הטוסקנית השתמשו באונס כמיצג אלימות ראוותני, כדי ללחוץ על הקהילה היהודית לשלם דמי פדיון מופקעים עבור יהודיות ויהודים שנשבו בצפון אפריקה והובאו למכלאת העבדים בליבורנו.

 

שינוי אופן ההנצחה של האחראי לפשע

 בונרומאי, מי שכיהן לפני כן כראש העיר הראשון של ליבורנו, נחשב עד היום לאחד מיקירי העיר. אחד מרחובות העיר נקרא על שמו, ודמותו אף מוצגת מדי שנה בתהלוכות במסגרת חגיגות ציון יום השנה לייסוד העיר ליבורנו. מאמרה של  פרופ' הרציג התפרסם בכתב העת היוקרתי American Historical Review. פרופ' הרציג מקווה שהפרסום במדיה האיטלקית יביא לשינוי באופן ההנצחה של מי שהתעשר מהסחר בעבדים ובשפחות והיה אחראי באופן ישיר להתעללות קשה בשפחות יהודיות..

 

הדגש במחקרים קודמים שנעשו על עבדות באיטליה היה על עבדות בקרב גברים, שכן עד כה היחס שממנו סבלו העבדים נחשב לקשה יותר מהיחס לשפחות, דגש נוסף במחקרים בתחום העבדות היה על השפעת היריבות בין הנצרות והאסלאם בתקופת הרנסנס על המניעים לשעבוד משני צדי המתרס. המחקר כמעט ולא התייחס עד כה למקומם של היהודים כקורבנות של סחר העבדים באיטליה. מחקרה של פרופ' הרציג חושף לראשונה את היחס של נציגי השלטון באיטליה כלפי יהודיות מצפון אפריקה, שנשבו על-ידי כוחות איטלקים והובאו לאיטליה כשפחות, יחס שהקרין על יחסי היהודים והנוצרים באיטליה באותם ימים.

                                                                                                            

לדברי פרופ' תמר הרציג, "העלאת הפן הנשי והיהודי בחקר סחר העבדים באיטליה היא חשובה מאוד בעיני, שכן עד כה הנושא כמעט ולא נחקר כלל. אני מקווה שהעלאת המודעות לנושא בעקבות מחקרי תביא לחשיבה מחדש על הנצחתן של דמויות כמו ברנרדטו בונרומאי, באופן שיתרום במשהו לעשיית צדק היסטורי עם הקורבנות."

 

פרופ' תמר הרציג

פרופ' תמר הרציג

 

מחקר

16.06.2022
מה יהיה גלגל ההצלה של שוניות האלמוגים במים העמוקים והרדודים?

מחקר חדש מעריך כי קטן הבסיס לתקווה ששוניות אלמוגים בעומק רב יסייעו לשרידותן של האלמוגים במים רדודים

  • רפואה ומדעי החיים

"רוב מיני האלמוגים בעולם מתרבים באמצעות אירועי רבייה רגעיים, המתרחשים פעם בשנה, על פי רוב בקיץ. באותו אירוע מסונכרן, משחררים אלמוגים רבים מאוד בסביבה בו זמנית, כמות עצומה של תאי זרע וביציות, שנפגשים במים, עוברים הפריה ויוצרים עוברים." מסביר  הדוקטורנט רונן ליברמן מהפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס. וייז. "במינים אחרים, מושבות זכריות של האלמוגים משחררות תאי זרע למים, ואלה נודדים אל תוך מושבות נקביות ומפרים שם את הביציות, כך שההפריה וההתפתחות העוברית מתרחשות בתוך המושבה. בשני המקרים מדובר באירוע, שאורך דקות ספורות בלבד, בד"כ בשעות הלילה, ולכן קשה מאוד לחוקרים 'לתפוס את הרגע' - בעיקר כשמדובר בעומק רב, שבו לא ניתן לחוקרים לשהות זמן רב. על כן, קיים היום בכל העולם תיעוד נרחב של רביית אלמוגים במים רדודים, אך מעט מאוד ידוע על רביית אלמוגים בעומק".

 

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, מצא, כי אירועי רבייה של אלמוגים במפרץ אילת בעומק של כ-45 מ' מאופיינים בעצימות נמוכה בהרבה מאלה, המתרחשים במים רדודים יחסית,  עד ל-30 מ'. במחקר נמצא, שבעוד במים רדודים השתתפו כמחצית האלמוגים בכל אירוע, שיעור האלמוגים המתרבים ירד  לכ-20-10% בלבד במים עמוקים. לדברי החוקרים, המשמעות היא שאין בסיס מדעי מספק לתקווה הרווחת, ששוניות עמוקות ישמשו כגלגל הצלה לשוניות הרדודות, שלצערנו נפגעות באופן קשה. בפועל, המצב שונה לחלוטין, זאת מאחר ושוניות האלמוגים העמוקות זקוקות לתמיכת הרדודות בכדי לשרוד ולשגשג לאורך זמן. כמו כן, העלה המחקר, כי גורם מרכזי המתזמן את אירועי הרבייה של מין האלמוג הנחקר, הנו עלייה חדה של טמפרטורת המים במשך 48-24 שעות, המתרחשת בזמנים שונים במהלך חודשי הקיץ.

 

המחקר נערך בהובלת הדוקטורנט רונן ליברמן ובהנחייתו של פרופ' הודי בניהו מבית הספר לזואולוגיה. עוד השתתפו: ד"ר תום שלזינגר מהמכון הטכנולוגי של פלורידה, ארה"ב, ופרופ' יוסי לויה, גם הוא מביה"ס לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת החשוב Ecology. המחקר נתמך בחלקו על ידי מענק מטעם הקהילה האירופית במסגרת התוכנית הורייזון 2020.

 

גלי חום בעונת הרבייה

המחקר התבצע לאורך חמש שנים, וכלל בתוכו חמש עונות רבייה. הוא בחן את הרבייה של אלמוגים רכים, הנקראים גם 'שמונאים', החיים בעומקים שונים במפרץ אילת. ייחודו של המחקר בכך שבחן את רביית האלמוגים לאורך עמודת המים, כלומר בעומקים שונים. החוקרים התמקדו במין הקרוי 'מרבדן צהוב', המתאפיין בתהליך רבייה ייחודי, שמאפשר נגישות ומעקב באמצעים נוחים יחסית.

 

במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את רביית האלמוגים בעומק השונית, על מנת לגשר על פערי הידע הקיימים היום בתחום. לצורך זה הם בחרו באלמוג הרך הקרוי מרבדן צהוב, שחי במפרץ אילת ממים רדודים ועד לעומק של כ-50 מ', ומתאפיין בתהליך רבייה ייחודי. בתהליך זה משחררות המושבות הזכריות תאי זרע באופן מתואם, ותאי הזרע מגיעים למושבות הנקביות ומפרים אותן. אולם בניגוד למינים אחרים, כאן התפתחות העוברים אינה מתרחשת בתוך המושבה. במקום זאת, הביציות המופרות משתחררות ונצמדות באמצעות ריר אל פני המושבה למשך 6 ימים, שבמהלכם מתפתח העובר לכדי פגית (לרווה). רונן ליברמן מוסיף: "מדובר באירוע ססגוני מאוד שנמשך מספר ימים, ולכן יכולנו לעקוב אחר מספר רב של מושבות בטווח עומקים גדול של כ-45-0 מ'".

 

החוקרים צללו לעומקים השונים, הציבו חיישני טמפרטורה, וביצעו תצפיות וסקרים, שבחנו מספר מאפיינים של אירועי הרבייה: תזמון הרבייה, סנכרון בין המושבות השונות, ועצימות הרבייה, כלומר מספר המושבות שהשתתפו בכל אירוע. חיישני הטמפרטורה, שהוצבו בארבעה עומקים שונים – 5, 15, 30, ו-45 מ',  מדדו את טמפרטורת המים מדי 15 דקות במשך כחמש שנים. הממצא של המחקר התבסס על נתונים אלה והראה, כי התזמון והסנכרון של אירועי הרבייה, לכל עומקה של עמודת המים, קשורים לעלייה ברורה ומשמעותית של כ- 1.5-1 מעלות בטמפרטורת המים בתוך 48-24 שעות, מעין 'גל חום' המאפיין את מימי מפרץ אילת בתחילת הקיץ. במים רדודים יחסית, של 5 ו- 15 מ', נצפו אירועי רבייה בהתאמה מושלמת לגלי החום הרדודים, ואילו בעומק רב יותר, חלה השהייה מסוימת בתזמון אירועי הרבייה. זאת מכיוון, שגלי החום במים העמוקים יותר התרחשו לרוב באיחור של מספר ימים עד שבועות לעומת התחממות המים הרדודים.

 

תרומת פגיות מהמים הרדודים

המדד לעצימות הרבייה היה מספר המושבות שהתרבו ושחררו עוברים בכל אירוע. רונן ליברמן מציין: "מצאנו, שמספר המושבות המשחררות עוברים קטן בצורה משמעותית בעומק של מעל 30 מ'. בעוד שבעומק רדוד משתתפות כמחצית מהמושבות בכל אירוע רבייה, הרי במים העמוקים יורד שיעור המשתתפות לכ-20-10% בלבד." בעקבות הממצאים סבורים החוקרים, שאוכלוסיות מים עמוקים של אלמוגים, אשר מצויות לאורך כל טווח העומקים הזה, אינן מסוגלות לשגשג בכוחות עצמן ותלויות במידת מה באוכלוסיות מהסביבה הרדודה יותר. מכיוון שהאלמוגים בשוניות העמוקות מתרבים בעצימות כה נמוכה, נראה כי שוניות העומק נזקקות לתרומת לרוות (פגיות) המגיעות אליהן מאלמוגים המצויים במים רדודים יותר. להערכת החוקרים, ייתכן שהסיבה ל'חולשה' זו של אלמוגי העומק היא עוצמת אור השמש הנמוכה הרבה יותר בבית גידולם. משאב אור השמש נחוץ לתהליך החיוני של פוטוסינתזה, שמבצעות אצות שיתופיות, המצויות ברקמת האלמוג ומספקות לו מקורות אנרגיה, קרי מזון.

 

החוקרים מסכמים: "היום, כאשר שוניות אלמוגים רבות ברחבי העולם נפגעות בצורה קשה מאוד כתוצאה מהשפעות האדם, רבים תולים תקווה בשוניות עמוקות יותר, שאולי יהוו 'גלגל הצלה', ויתמכו באחיותיהן שבמים הרדודים, החשופות יותר למפגעים סביבתיים. המחקר שלנו מצביע על כך, שתקווה זו היא נטולת בסיס מדעי מוצק. בפועל, דווקא השוניות העמוקות הן אלו שזקוקות לרדודות בכדי לשרוד, ועל כן הן ראויות להגנה ולשימור לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר שוניות רדודות".

מחקר

13.06.2022
בדרך לטיפול חד פעמי למחלת האיידס? טכנולוגיה חדישה מציעה טיפול לנגיף ה-HIV

במסגרת המחקר החוקרים הצליחו לראשונה בעולם, להנדס תאי דם לבנים מסוג B בתוך גוף החולה, כך שיפרישו נוגדנים לאיידס

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב מציע טיפול חדש וייחודי למחלת האיידס, אשר יתכן ויפותח לכדי חיסון או טיפול חד פעמי לחולים בנגיף ה-HIV. במסגרת המחקר, נבחנה הנדסה של תאי דם לבנים מסוג B בתוך גוף החולה, כך שיפרישו נוגדנים לאיידס בתגובה לנגיף. את המחקר הובילו ד"ר עדי ברזל והדוקטורנט אלסיו נחמד, שניהם מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה בפקולטה למדעי החיים וממכון דותן לתרפיות מתקדמות, בשיתוף בית החולים ע"ש סוראסקי (איכילוב). המחקר נערך בשיתוף עם חוקרים נוספים מישראל ומארה"ב, ופורסם בכתב העת היוקרתי Nature Biotechnology.

 

בשני העשורים האחרונים חייהם של חולי איידס רבים שופרו בעקבות מתן טיפולים ההופכים את המחלה מקטלנית לכרונית. עם זאת, עוד דרך ארוכה לפנינו עד שיימצא טיפול שיביא למזור קבוע עבור החולים. דרך אפשרית לעשות זאת, על ידי זריקה חד פעמית, פותחה לראשונה במעבדתו של ד"ר ברזל. הטכניקה שפותחה במעבדתו עושה שימוש בתאי דם לבנים מסוג B, אשר יהונדסו גנטית בתוך גוף החולה ויאפשרו הפרשה של נוגדנים שיפעלו כנגד נגיף ה-HIV  הגורם למחלה, וינטרלו אותו.

 

הנדסת תאי B בתוך הגוף

תאי B הם סוג של תאי דם לבנים האחראים ליצירת נוגדנים, בין השאר כנגד נגיפים וחיידקים. תאי ה-B נוצרים במוח העצם, ועם הבשלתם הם נעים אל הדם ולמערכת הלימפה ומשם לחלקי הגוף השונים. ד"ר ברזל מסביר: "עד היום מדענים מעטים, ואנחנו ביניהם, הצליחו להנדס תאי B מחוץ לגוף, ובמחקר זה אנו הראשונים שעושים זאת בתוך הגוף וגורמים לתאים הללו לייצר נוגדנים רצויים. ההנדסה הגנטית מתבצעת בעזרת נשאים ויראליים, שמוצאם מווירוסים אשר הונדסו כך שלא יסבו נזק, אלא רק ישמשו להבאת הגן המקודד לנוגדן אל תוך תאי ה-B בגוף. בנוסף, במקרה זה, הצלחנו להכניס את הנוגדנים בצורה מדויקת אל תוך אתר רצוי בגנום תאי ה-B. כל חיות המודל שקיבלו את הטיפול הגיבו והיו להן כמויות גבוהות של הנוגדן הרצוי בדם. הפקנו את הנוגדן מהדם ווידאנו שהוא אכן יעיל בנטרול נגיף ה-HIV בצלחת המעבדה."

 

"אם הנגיף משתנה, גם תאי ה-B ישתנו בהתאם על מנת להילחם בו, כך שיצרנו את התרופה הראשונה אי פעם אשר יכולה לעבור אבולוציה בגוף ולנצח נגיפים ב'מירוץ החימוש'."

 

העריכה הגנטית, מסביר ד"ר ברזל, נעשתה באמצעות קריספר. זהו אזור ברצף הדנ"א של חיידקים, המשמש כחלק ממערכת החיסון וההתגוננות שלהם מפני וירוסים. החיידקים עושים שימוש במערכות קריספר כמעין "מנוע חיפוש" מולקולרי לאיתור רצפים ויראליים ולחיתוך שלהם לשם השבתתם. שתי ביוכימאיות שפענחו את מנגנון ההתגוננות המתוחכם של הווירוסים באמצעות קריספר, עמנואל שרפנטייה וג'ניפר דאודנה, הצליחו לנתב אותו מחדש על מנת לבצע עריכה גנטית בדנ"א אנושי, לרבות השבתת גנים בלתי-רצויים או תיקון והחלפה של גנים רצויים. דאודנה ושרפנטייה זכו להוקרה עולמית כאשר הוכתרו ככלות פרס נובל לכימיה לשנת 2020.

 

הדוקטורנט אלסיו נחמד מרחיב לגבי השימוש בקריספר: "אנחנו משלבים את היכולת של קריספר להכווין כניסה לאתרים רצויים יחד עם היכולות של נשאים ויראליים להביא גנים רצויים לתאים רצויים, וכך אנחנו מצליחים להנדס את תאי ה-B בתוך גופו של החולה. אנחנו משתמשים בשני נשאים ויראליים ממשפחת AAV, הנשא האחד מקודד את לנוגדן הרצוי, והנשא השני מקודד את מערכת הקריספר. כאשר הקריספר חותך באתר הרצוי בגנום של תאי ה-B הוא מכוון אגב כך את הכנסת הגן המקודד לנוגדן כנגד נגיף ה-HIV הגורם למחלת האיידס."

 

פוטנציאל לתרופות למחלות זיהומיות נוספות ולסוגי סרטן שונים

כיום, מסבירים החוקרים, אין שום טיפול גנטי לאיידס, כך שההזדמנויות במחקר רבות. ד"ר ברזל מסכם ואומר: "פיתחנו טיפול חדשני אשר עשוי לנצח את הנגיף בעקבות זריקה חד פעמית, וכך להביא להקלה אדירה במצבם של חולים. כאשר תאי ה-B המהונדסים פוגשים את הנגיף, הם מגורים ומעודדים על ידו להתחלק כך שאנו מנצלים את גורם המחלה עצמו כדי להילחם בו. יתר על כן, אם הנגיף משתנה, גם תאי ה-B ישתנו בהתאם על מנת להילחם בו, כך שיצרנו את התרופה הראשונה אי פעם אשר יכולה לעבור אבולוציה בגוף ולנצח נגיפים ב'מירוץ החימוש'. בהתבסס על המחקר אנו צופים כי בשנים הקרובות יהיה ניתן לייצר באופן הזה תרופה לאיידס, למחלות זיהומיות נוספות ולסוגים מסוימים של סרטן הנגרמים כתוצאה מווירוס, דוגמת סרטן צוואר הרחם, סרטני ראש וצוואר ועוד".

 

מחקר

07.06.2022
החללית Gaia זיהתה לראשונה שני כוכבי לכת חדשים

שני כוכבי הלכת הענקיים דומים בגודלם לכוכב הלכת צדק שבמערכת השמש שלנו, ומשלימים הקפה סביב השמש שלהם בפחות מארבעה ימים

  • מדעים מדויקים

תגלית חדשה בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: החללית Gaia של סוכנות החלל האירופית ESA זיהתה לאחרונה שני כוכבי לכת חדשים במערכות שמש רחוקות. זוהי הפעם הראשונה ש- Gaia מצליחה לאתר כוכבי לכת חדשים ולכן קיבלו כוכבי הלכת את השמות Gaia-1b ו-Gaia-2b.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' שי צוקר, ראש ביה"ס לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, והדוקטורנט אביעד פנחי מביה"ס לפיזיקה ואסטרונומיה. המחקר שנערך בשיתוף סוכנות החלל האירופית וקבוצת המחקר של טלסקופ החלל Gaia פורסם בכתב העת המדעי Astronomy & Astrophysics.

 

בין השמשות

במערכת השמש שלנו יש שמונה כוכבי לכת – כדורים ענקיים שמקיפים את השמש בתנועה מחזורית. פחות מוכרים הם מאות מיליארדי כוכבי לכת נוספים בגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, שמכילה כמויות בלתי נתפשות של מערכות שמש. כוכבי לכת במערכות שמש רחוקות התגלו לראשונה ב-1995 ומאז הם מושא מחקר תמידי של אסטרונומים, בתקווה ללמוד בעזרתם עוד על מערכת השמש שלנו.

 

אביעד פנחי מפרט: "כוכבי הלכת התגלו בזכות העובדה שהם מסתירים חלקית את השמשות שלהם בכל פעם שהם משלימים הקפה, וגורמים לירידה מחזורית בעוצמת האור שמגיע אלינו מאותה שמש רחוקה. כדי לוודא שאכן מדובר בכוכבי לכת,  ביצענו מדידות מעקב בטלסקופ אמריקאי בשם The Large Binocular Telescope הממוקם באריזונה. טלסקופ זה מצויד בשתי מראות ענק שהקוטר של כל אחת מהן הוא 8.4 מטרים, והופכות אותו לאחד מהטלסקופים הגדולים בעולם כיום. באמצעות טלסקופ זה ניתן לעקוב אחר תנודות קטנות של הכוכב הנגרמות עקב הימצאות כוכב לכת סביבו."

 

הגלקסיה בתלת מימד

Gaia היא חללית של סוכנות החלל האירופית ESA, שמטרתה העיקרית היא מיפוי תלת-ממדי של מבנה הגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, בדיוק חסר תקדים. לצורך משימה זו, Gaia סורקת את השמיים תוך כדי שהיא מסתובבת סביב צירה, ועוקבת אחר מיקומם של כ-2 מיליארד שמשות בגלקסיה שלנו, עם דיוק שמגיע למיליוניות המעלה. לשם המחשה, דיוק כזה שקול ליכולת לזהות מכדור הארץ מטבע של 10 ₪ שנמצא על הירח. במהלך המעקב אחר מיקומי השמשות, Gaia גם מודדת את בהירותן – תכונה חשובה מאין כמותה באסטרונומיה תצפיתית, שכן ניתן ללמוד ממנה רבות על המאפיינים הפיזיים של גופים שמיימים. השינויים שתועדו בבהירות של שתי שמשות רחוקות הם אלה שהובילו לגילוי.

 

לפרופ' צוקר ניסיון רב בגילוי כוכבי לכת עוד מהימים שבהם היה תלמידו של האסטרונום הוותיק פרופ' צבי מזא"ה. הוא מספר: "המדידות שביצענו ע"י הטלסקופ בארה"ב איששו שמדובר בשני כוכבי לכת ענקיים, הדומים בגודלם לכוכב הלכת צדק שבמערכת השמש שלנו, ונמצאים כל כך קרוב לשמשות שלהם כך שהם משלימים הקפה בפחות מארבעה ימים, כלומר כל שנה על כדור הארץ שקולה ל-90 שנים של אותו כוכב לכת. הגילוי התאפשר בעקבות חיפושים דקדקניים ותוך שימוש בשיטות של בינה מלאכותית, וכך נמצאו שני כוכבי הלכת החדשים. בקרוב נפרסם עוד כ-40 מועמדים נוספים. הנתונים ממשיכים להצטבר, וסביר מאוד ש-Gaia תגלה עוד פלנטות רבות בשיטה זו בהמשך."

 

מהפכה בעולם האסטרונומיה

תגלית זו מהווה אבן דרך נוספת בתרומה המדעית של משימת החלל Gaia, שכבר רושמת לזכותה מהפכה של ממש בעולם האסטרונומיה. היכולת של Gaia לגלות כוכבי לכת בשיטת ההסתרה החלקית, שמצריכה בדרך כלל ניטור רציף למשך זמן רב, הייתה עד כה מוטלת בספק. צוות החוקרים, עליו הוטלה משימה זו, פיתח אלגוריתם המותאם במיוחד לתכונותיה של Gaia ובמשך שנים חיפשו אחר אותות אלה במאגרי המידע המצטבר מהחללית.

 

ומה לגבי האפשרות לקיים חיים על פני אותם כוכבי לכת רחוקים וחדשים? אביעד פנחי מסכם: "כאמור, כוכבי הלכת החדשים קרובים מאוד לשמשות שלהם ולכן הטמפרטורה בהם גבוהה ביותר, סביב אלף מעלות צלזיוס, כך שהסיכוי שחיים התפתחו שם הוא אפסי. כוכב לכת מסוג זה נקרא בקהילה האסטרונומית 'צדק חם' (Hot Jupiter) – 'צדק' בזכות גודלו, ו'חם' בזכות קרבתו לשמש שלו. אמנם בכוכבי הלכת שמצאנו אין ממש סיכוי לחיים, אבל אני משוכנע שישנם אינספור אחרים שיש בהם חיים, וסביר להניח שכבר בשנים הקרובות נגלה סימנים למולקולות אורגניות באטמוספירות של כוכבי לכת רחוקים. כנראה שלא נזכה לבקר באותם עולמות רחוקים בזמן הקרוב, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך, ומרגש מאוד להיות חלק מהחיפוש."

מחקר

02.06.2022
שורדים בזחילה

כחמישית ממיני הזוחלים בעולם נמצאים בסכנת הכחדה

  • רפואה ומדעי החיים

אם יש בעלי חיים שנראים לנו כאילו נלקחו מעולם פרה-היסטורי אלו הם הזוחלים בעלי הקשקשים והשיריון, שמהווים לא פעם השראה לדמויות בסרטי מדע בדיוני שוברי קופות. על פי ההערכות, חיים היום למעלה מ-12,000 מיני זוחלים בעולם. מחקר בינלאומי חדש בהשתתפות חוקרים מהאוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון בנגב קובע כי 21% מהם (1 מכל 5 מינים), נמצאים בסכנת הכחדה.

 

לאבד 15.6 מיליארד שנות אבולוציה

המחקר המקיף והראשון מסוגו בוצע על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN), והשתתפו בו 52 חוקרים מכל העולם, בהם פרופ' שי מאירי מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, וד"ר אורי רול מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא פורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Nature.

 

מממצאי המחקר עולה כי 30% מהזוחלים שוכני היערות נמצאים בסכנת הכחדה וכ-14% מהזוחלים שחיים באזורים צחיחים. אם יש לכם חיבה מיוחדת לצבים ולתנינים, כדאי שתדעו כי 58% מכלל מיני הצבים ו-50% מכלל מיני התנינים נמצאים בסכנה. החוקרים מציינים בעצב כי אם אכן ייכחדו בשנים הקרובות כל 1,829 מיני הצבים, התנינים, הלטאות, והנחשים שנמצאו כמצויים בסכנה - העולם יפסיד עושר מצטבר של 15.6 מיליארד שנות אבולוציה.

 

למרבה השמחה, על פי פרופ' מאירי בישראל לא נכחד אף מין של זוחלים בעשור האחרון, אבל ישנה רשימה לא קצרה של מינים שהסכנה מרחפת מעל ראשם, בהם שנונית באר שבע, צב ים גילדי, שלוון קולר, כרכן הקרינים, זעמן מזרחי, לטאה חרמונית, שממית חרמון, ישימונית תמנע, חומט נקוד, צב ים ירוק, צב ים חום, צב רך ועוד.

 

האם גם הוא ייכחד? נחש מסוג עין חתול אפור

 

מפה של איומים

ה-IUCN הוא גוף בינלאומי שתפקידו בין היתר להעריך את סכנת ההכחדה הנשקפת למינים. כל מין של בעל חיים או צמח מקבל ציון בסקאלה בת חמש דרגות. מטרת הדירוג היא להגדיר את המינים המאוימים ביותר, וכך לאפשר למקבלי ההחלטות ולגופים שונים, כמו למשל רשות הטבע והגנים אצלנו, להתוות מדיניות בהתאם.

 

בשנת 2004 פרסם ה-IUCN את הדו"ח המקיף על דוחיים וכמה שנים לאחר מכן פורסמו גם דו"חות על עופות ועל יונקים. ב-18 השנים האחרונות שוקדים ב-IUCN על דו"ח הזוחלים, כשהם מזמינים מומחים לקבוצה הטקסונומית הזאת מכל רחבי העולם.

 

"ככלל, מצב הזוחלים בעולם הוא גרוע", אומר פרופ' מאירי. "הוא גרוע יותר משל עופות ויונקים, אם כי לא גרוע כמו מצבם של הדוחיים. אנחנו רואים שמצבם של הצבים למשל רע יותר ממצבם של הלטאות והנחשים, אבל ייתכן שזה נובע מהעובדה שאנחנו יודעים יותר על צבים. אולי אם היינו יודעים יותר על נחשים, היינו רואים שגם הם בבעיה גדולה. כך או כך, האיום הגדול ביותר על זוחלים הוא הרס בתי גידול בגלל חקלאות, כריתת עצים והתפתחות עירונית, ופחות בגלל ציד ישיר, שמשפיע בעיקר על צבים ועל תנינים. יצרנו מפות מפורטות של האיומים הללו. למשל אם מין מסוים מאוים מאוד בערבה בישראל אבל לא מאוים בכל חצי האי ערב, אז מבחינה עולמית הוא לא נחשב למין בסכנה. ההערכות החדשות של למעלה מ-10,000 מיני זוחלים, יאפשרו לנו להבין את צרכי שמירת הטבע שלהם, ולמצוא להם פתרונות מושכלים הרבה יותר מכפי שיכולנו עד כה".

 

זה היה ביתו. אליגטור טובל בבריכת ביתית בפלורידה, איפה שפעם היה אזור ביצה טבעי.

 

"זו עבודה חשובה שמהווה בסיס ראשון להערכת סיכון בקרב זוחלים שונים ברחבי העולם, אך לחלוטין אינה סוף פסוק", מוסיף ד"ר אורי רול. "חסר לנו עדיין מידע רב על הסיכונים השונים שעומדים בפני זוחלים, לדוגמא, ההשפעה הניכרת של שינויי האקלים החזויים. ההערכה הנוכחית שהתפרסמה עדיין לא כוללת את הסיכונים העתידיים הללו ומלאכתנו רבה".

 

לשאלה האם יש מקום עדיין אפשרות לעצור את הגלגל עונה פרופ' מאירי כי "יש מקום לאופטימיות אבל לא המון מקום. זוחלים, בין היתר בזכות המחקר הזה, תופסים סוף סוף את מקומם בין הקבוצות שניתן לתכנן עבורן שמירת טבע ייעודית. כעת הם נמצאים בתודעה ויש דרכים לעזור להם. בישראל יש מאמצים גדולים להגן על צבים (כמעט כל המינים, בים וביבשה), ומעט (מאוד) גם על חרדוני צב. אף פחות מכך ניתנת תשומת לרוב מיני הלטאות והנחשים, שהם רובם המכריע של המינים". 

 

פרופ' שי מאירי

מתוך פרק 1 בסדרת 'מהגר אקלים' של כאן11

מחקר

30.05.2022
סופות הוריקן בנמל תל אביב?

האם סימולציה וירטואלית של העתיד האקלימי שצפוי לנו במזרח התיכון תשכנע אותנו להתחיל לפעול בנושא הבוער?

  • סביבה

תופעת ההתחממות הגלובלית היא כבר עובדה המקובלת על חוקרים מרחבי העולם. כדור הארץ מתחמם, וזה באשמתנו. אנחנו יכולים לראות סביבנו את השפעות התופעה כבר היום, וההשלכות החמורות ביותר יורגשו בעוד עשורים בודדים, כאשר כבר יהיה מאוחר מכדי להתמודד עימן. האזור שלנו, המזרח התיכון, מוגדר "נקודה חמה" מבחינה אקלימית - מקום שבו שינויי האקלים באים לידי ביטוי באופן מהיר וחריף יותר ביחס לאזורים אחרים בעולם. אז איך יכול להיות שכולנו ממשיכים בחיינו כרגיל? הולכים ללימודים, לעבודה, קונים בסופר ועומדים בפקקים בזמן שסכנה כל כך רצינית לאורך החיים שלנו נמצאת מעבר לפינה?

 

ההסבר טמון בפסיכולוגיה שלנו. לבני אדם יש לנו קושי פסיכולוגי מובנה להיערך לאיום שנתפס כמרוחק ולא מיידי. כדי שנפעל, אנחנו צריכים לתפוס את המשבר כמשהו שישפיע עלינו באופן אישי ומוחשי. אז איך מניעים אנשים לפעולה סביב נושא שלא נתפס כדחוף? צוות המחקר של אוניברסיטת תל אביב בדק בדרך יצירתית מאוד כיצד אפשר להתגבר על החסם הפסיכולוגי שעוצר אותנו מלהתמודד עם משבר האקלים.

 

צפו בפרק 1 מהסדרה 'מהגר אקלים' של כאן11, שמציגה את פרויקט הסימולציה הרב-חושית של חוקרי אוניברסיטת תל אביב

 

להסתובב בנמל תל אביב בשנת 2045

"דחיית ההתמודדות עם משבר האקלים עשויה להביא לתוצאות עגומות ברחבי העולם, וגם בישראל. לדוגמא, התחזית היא שעד אמצע המאה הנוכחית, סופות החורף יתגברו, ויחד עם עליית פני הים נהיה עדים להצפות קבועות ונרחבות של העיר תל אביב. מחקרים מצביעים על כך שחוויה אישית ומוחשית של אירוע מזג אוויר אקלימי קיצוני מביאה לשינוי תחושת הסיכון כלפי משבר האקלים. אנחנו רוצים לבדוק האם מדיה תלת ממדית ורב-חושית יכולה להמחיש את החוויה האקלימית העתידית כך שממש תשפיע על הגוף שלנו, כאן ועכשיו", מסביר צור משעל, דוקטורנט בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר וממובילי המחקר שנערך במכון ״סגול״ לתפקודי מוח באיכילוב, בהנחיית ד"ר גל רז מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' נורית כרמי ממכללת תל חי וד"ר מיה נגב מאוניברסיטת חיפה. במחקר משתתפים גם רועי רוזן, לנה גריגוריאן, כרים יחיה ושאנטי שטיגליץ.

 

בניסוי החדשני שיתחיל בספטמבר 2022, ייכנסו 90 משתתפות ומשתתפים בגילאי 35-20 אל סימולציה רב-חושית של נמל תל אביב, בשעת סערת חורף של שנת 2045. במקום לטייל על רחבת הדק האהובה והמוכרת הם ימצאו את עצמם בתוך נמל מוצף בעיצומה של סערה, וימלאו משימות אשר מיועדות למנוע את הצפת העיר וסיכון התושבים. לאחר מכן הם יקבלו מידע וכלים לגבי פעולות וצעדי מדיניות אשר ניתן לבצע היום על מנת לשנות את המסלול, ולהימנע מהעתיד הצפוי שאותו הם הרגישו בעולם הווירטואלי.

 

"אנחנו נבדוק האם השתתפות בחוויה תביא לצמצום המרחק הפסיכולוגי ושינוי תפיסת הסיכון כלפי משבר האקלים. מדיה חדשה כמו VR יכולה לתרום ביצירת סימולציה של העתיד האקלימי המקומי, כאן בישראל. אנו מקווים שבעזרת ממצאי המחקר שלנו מקבלי החלטות, כמו גם הציבור הרחב יוכלו להרגיש היום את ההשפעות של משבר האקלים באופן הכי קרוב שניתן למציאות העתידית".

 

יאפשרו לנו להרגיש את הסיכון. צור משעל ורועי רוזן, ממובילי המחקר

מחקר

24.05.2022
איך תהפוך הפסולת החקלאית לפלסטיק ביולוגי מתכלה?

טכנולוגיה חדישה מציעה שיטה זולה וירוקה לצמצום נזקי הפסולת החקלאית

  • סביבה

פסולת חקלאית מהווה מטרד תברואתי ואקולוגי שעשוי לגרום לנזקים חמורים. חומרים אורגניים רבים שמושלכים בסביבות חקלאיות, מושכים אליהם אוכלוסיות גדולות של טורפים כגון תנים, ואלה בתורם מפרים את האיזון האקולוגי העדין באותה סביבה חקלאית, אם בטריפה של בעלי חיים אחרים, אם בהסבת נזקים למערכות השקיה ולעתים אף להעברת מחלות. מחקר חדש בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מציע שיטה מהפכנית להפיכת פסולת חקלאית לפלסטיק ביולוגי מתכלה, שתוכל להיות בעלת יישומים רבים בהנדסה חקלאית, בביוטכנולוגיה ובטיפול במזהמים. השיטה המוצעת, כך מקווים החוקרים, תפחית באופן דרמטי את עלויות ההפקה הקיימות של פסולת מתכלה.

 

מאצה וממתיק מלאכותי לפלסטיק מתכלה

את המחקר יזמה הדוקטורנטית רימה גנאים מהחוג ללימודי סביבה, שחוקרת פלסטיק מתכלה בהנחייתו של פרופ׳ אלכסנדר גולברג מבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, ובשיתוף פעולה עם פרופ׳ מיכאל גוזין וד״ר ג׳אגאדיש דאס מבית הספר לכימיה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר. שותפים נוספים למחקר הם הדוקטורנטים נביל גנאים ורזאן יונס, שניהם מהמרכז למו"פ אזורי-המשולש בכפר קרע ומאוניברסיטת תל אביב.

 

"הפסולת החקלאית במדינת ישראל לבדה עשויה להגיע למסות עצומות של מיליוני טונות בשנה. אנחנו מדברים על הפרשות של בעלי חיים, פגרים מתעשיית הבשר, הביצים ותעשיות נוספות, פסולת צמחית ופסולת שנוצרת מבתי בד. כל אלה יחד מייצרים שלל מפגעים שהיינו שמחים להימנע מהם ולכל הפחות לצמצם אותם", מסבירה רימה גנאים.

 

לדבריה, בפסולת שנוצרת בתעשייה החקלאית ישנו סוכר בשם מניטול, אשר משמש לעתים רבות כממתיק מלאכותי וגם מצוי לעיתים בתרופות. מתברר שכאשר מגדלים חיידק בשם C.ampihlecti על פני מצע המניטול, נוצר בתהליך ביוסינתטי פולימר בשם PHB, וזהו חומר מתכלה שקל יחסית לטפל בו. החיידק בודד מאצה ימית בשם אולבה (ידועה גם כחסה ימית), בעוד המניטול עצמו (שקיים באופן טבעי בפסולת החקלאית), מוצה בניסוי מתוך עלים טבעיים.

 

"מבחינה כימית, מטרת התהליך הסינתטי שביצענו היא לדמות את השיטה המוצעת. ראשית, מיצינו את המניטול מתוך עלי סלרי ועלי זית, ויצרנו נוזל עתיר בחומר זה. בתוך הנוזל גידלנו תרבית חיידקית. לאחר מכן מיצינו את הפולימר הביולוגי מהתרבית החיידקית על ידי המסה בממס אורגני 'ירוק' ייחודי. אנליזה ספקטרוסקופית שביצענו במעבדה, הוכיחה שאכן זהו ה-PHB המיוחל", מוסיפה גנאים.

 

יותר ירוק בפחות כסף

המגבלה המרכזית שקיימת כיום בכל הקשור להפקה של PHB בכמויות גדולות היא עלות הייצור הגבוהה. מלבד זאת, חלק מהתהליכים היעילים יחסית שנהוגים בעולם אינם ידידותיים לסביבה. פרופ' גולברג מסביר  שבנוסף ליעילותה, השיטה החדשה עתידה לתת מענה לשני חסרונות מרכזיים אלה: היא תפחית באופן דרמטי את עלויות הייצור ובזכות השימוש בממס הטבעי הייחודי בתהליך, היא נחשבת ל'ירוקה'.

 

"מבחינתנו, יש כאן אמירה משמעותית לפיה חייבים לייצר חומרי גלם חדשים מפסולת ככל הניתן. חשוב מאוד להדגיש שהפתרון שמפחית את הזיהום לא יבוא רק משימוש בפולימרים מתכלים, אלא גם באמצעות צמצום צריכת פלסטיק על ידי כל אחד ואחת מאיתנו. כאן אנחנו מדגישים שניתן גם להפחית פסולת וגם ליצור פולימרים מתכלים שימושיים בתהליך שאיננו מזיק לסביבה", מסכמים פרופ' גולברג ופרופ' גוזין.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>