מחקרים

המחקר נערך ע"י פרופ' איתי אטר ועדי עומר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב וד"ר אור אבישי־ריז'י מאוניברסיטת פומפאו פברה בברצלונה. המחקר, המבוסס על נתוני מחירים יומיים של פלטפורמת Pricez שנאספו מכ-70 תתי־רשתות ומעל 2,000 סניפים ברחבי ישראל, בחן את השפעות התוכנית במהלך שבעת השבועות הראשונים להפעלתה.

במסגרת התוכנית התחייבה רשת קרפור למכור סל של 100 מוצרים במחיר כולל של 1,098 שקל, לעומת מחיר ממוצע של כ-1,700 שקל לפני ההשקה. בתמורה, המדינה הקצתה לרשת תקציב של 50 מיליון שקל לקמפיין פרסום רחב היקף. התוכנית מופעלת ב-50 סניפי קרפור ובאתר האונליין של הרשת למשך חצי שנה.

מניתוח של מעל 2,000 סניפים ונתוני פלטפורמת Pricez, החוקרים מצאו כי מחירי מוצרי הסל בסניפי קרפור המשתתפים בתוכנית ירדו בכ-35%, בעוד שבסניפי קרפור שאינם משתתפים ביוזמה נרשמה ירידת מחירים של כ-6%, המעידה על זליגת ההשפעה גם לחלקים אחרים ברשת. בערוץ האונליין של קרפור נרשמה ירידת מחירים ממוצעת של כ-37% במוצרי הסל.

^{היא כבר כאן, אבל האם היא משתלמת לנו? רשת קרפור}

כמה שילמנו יותר על הכביסה והפסטה?

ניתוח של מעל 2,000 סניפים ונתוני פלטפורמת Pricez הראה כי בסניפים הפיזיים של קרפור המשתתפים בתוכנית, נרשמו עליות מחירים ב-46 מתוך 76 קטגוריות שנבדקו, כאשר ב-23 מהקטגוריות העלאות המחירים היו מובהקות סטטיסטית. בין ההתייקרויות הבולטות:

• ג'ל ונוזל לכביסה – עלייה של כ-9%
• פודינג, ג'לי וקצפת – עלייה של כ-7%
• שמפו ומרכך למבוגרים – עלייה של כ-7%
• פסטה, ספגטי ולזניה – עלייה של כ- 6%
• עוגיות חמאה ובטעמים- עלייה של כ- 6%

באונליין המצב הפך לחגיגת התייקרויות רחבה עוד יותר, עם עליות מחירים ב-55 קטגוריות, ובראשן שמפו ומרכך למבוגרים שזנקו בכ-14%. גם מוצרים פופולריים כלליים שאינם בסל התייקרו ב-1.5% עד 2%.

• שמפו ומרכך למבוגרים – עלייה של כ-14%
• פתי בר וביסקוויטים – עלייה של כ-9%
• ג'ל ונוזל לכביסה – עלייה של כ-8%
• פסטה, ספגטי ולזניה – עלייה של כ- 8%
• חטיפים מלוחים שונים – עלייה של כ- 7%

מי הרשת שהרימה את הכפפה ומי התעלמה?

מחוץ לרשת קרפור, ההשפעה של התוכנית מתונה בהרבה. כאשר נבחנו הסניפים הפיזיים של כלל רשתות המזון בישראל, לא נמצאה ירידת מחירים מובהקת במוצרי הסל. כאשר החוקרים התמקדו ברשתות הדיסקאונט הגדולות נמצאה ירידה ממוצעת של כ-3%. 

• מחסני השוק הובילה את התגובה התחרותית עם ירידת מחירים של כ-10%
• חצי חינם רשמה ירידה של כ-5%
• יוחננוף הוזילה את מוצרי הסל בכ-4%
• ויקטורי הוזילה בכ-3%
• רמי לוי הוזילה בכ-3%

בשופרסל דיל, באושר עד וביוניברס לא נמצאה ירידת מחירים מובהקת.

בערוץ האונליין נרשמה ירידה ממוצעת של כ-2.3% בלבד במחירי מוצרי הסל אצל המתחרים. גם כאן נמצאו פערים משמעותיים בין הרשתות:

• רמי לוי אונליין הוזילה את מוצרי הסל בכ-9%
• חצי חינם אונליין הוזילה בכ-4%

בשופרסל אונליין, המחזיקה בנתח השוק הגדול ביותר במסחר המקוון במזון, לא נמצאה ירידת מחירים, כך גם במחסני השוק אונליין.

^{האם משתלם יותר לקנות בסניף המקומי?}

תחרות ארצית ולא מקומית

החוקרים בדקו גם האם רשתות מתחרות הגיבו באופן שונה באזורים שבהם פועלים סניפי קרפור המשתתפים בתוכנית. הממצאים הראו שלא נמצאו הבדלים בין ערים שבהן פועל סניף קרפור המשתתף ביוזמה לבין ערים שבהן אין סניף כזה. המסקנה היא שהרשתות הגדולות קובעות מחירים ברמה ארצית, ולא מנהלות תחרות מחירים מקומית מול כל סניף בנפרד, כך שנוכחות של סניף מוזל בשכונה שלכם לא באמת גרמה למתחרים מעבר לכביש להוריד מחירים במיוחד עבורכם.

"בכלכלה אין מתנות חינם"

פרופ' איתי אטר מסכם: "אין ספק שהתוכנית הצליחה להוזיל את מוצרי הסל בסניפים הרלוונטיים של רשת קרפור ולהביא להוזלה מסוימת של המחירים גם אצל חלק מהמתחרים. אבל בכלכלה אין קסמים ואין מתנות חינם. כשמסתכלים מעבר ל-100 המוצרים שבמרכז הקמפיין, רואים שבמקביל נרשמו עליות מחירים בעשרות קטגוריות אחרות. לכן צרכנים שחסכו בקנייה של מוצרי הסל, שילמו יותר על מוצרים אחרים. המבחן האמיתי הוא לא מחירו של מוצר בודד, אלא החשבון הכולל בסוף הקנייה, מההיבט הזה, ייתכן שהרצון להוזיל את עגלת הקניות הביא לתוצאה הפוכה".

^{פרופ' איתי אטר (צילום: עודד אנטמן)}

פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, הוא חוקר מוביל בתחומי הגבלים עסקיים, כלכלה תעשייתית ומדיניות ציבורית, שבוחן לעומק את המנגנונים הכלכליים המשפיעים על הכיס של כולנו.

מחקר בינלאומי חדש בהובלת אוניברסיטת תל אביב מסביר מדוע פעילות גופנית לבדה לא תמיד מובילה לירידה במשקל – גם כאשר שורפים מאות קלוריות בשבוע.

המחקר נערך בהובלת ד"ר צחי כנען במעבדה של פרופ' יפתח גפנר מבית הספר לבריאות הציבור ומכון סילבן אדמס למדעי הספורט באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פרופ׳ אד מלנסון מאוניברסיטת קולרדו, פרופ׳ גל דובנוב-רז, פרופ׳ כרמית לוי, פרופ׳ חן לוקסנבורג וסטודנטים וסטודנטיות מהמעבדות. 

הנחקרים שרפו קלוריות – אבל הגוף הגיב אחרת

במשך 12 שבועות, נחקרים עם עודף משקל ביצעו תוכנית הליכה אירובית, 4–5 פעמים בשבוע, בזמן שהחוקרים מדדו הוצאות אנרגטיות, רמות פעילות, תזונה, ושינויים בהרכב הגוף.

למרות הפעילות הגופנית הסדירה, לא נצפתה ירידה במשקל בקרב הנחקרים – וזאת למרות שריפת מאות קלוריות, שיפור הכושר הגופני, עלייה במסת השריר וירידה בשומן. החוקרים מצאו כי למרות השינויים החיוביים, הגוף "הסתגל" למצב החדש.

בנוסף, החוקרים לא מצאו עלייה משמעותית בצריכת המזון, כך שהיעדר הירידה במשקל אינו נובע מאכילה מוגברת, אלא ממנגנוני פיצוי שמקטינים את הוצאת האנרגיה של הגוף.

"הגוף שלנו מתוחכם מאוד - הוא יודע להתאים את עצמו כדי לשמור על איזון."

^{הליכה אירובית לא מספיקה לירידה במשקל}

הגוף למד לבזבז פחות אנרגיה

פרופ' יפתח גפנר מקשר את התופעה לאבולוציה האנושית: "כאשר לא היה בעבר מזון בטווח הקרוב של השבט, נאלצו הציידים והמלקטות להתרחק באופן משמעותי – דבר שחייב צמצום אנרגטי כדי להצליח לחזור לשבט עם מזון."

הממצאים מראים כי עם הזמן, המשתתפים ביצעו את אותן פעילויות יומיומיות, תוך בזבוז פחות אנרגיה. החוקרים גילו כי גופנו מצמצם את "הוצאות האנרגיה" כדי לאזן את העלייה בפעילות הגופנית, דבר שניכר בירידה של כ-5% בנפח הכבד והכליות, הנחשבים לצרכני אנרגיה מרכזיים.

לדברי ד"ר צחי כנען: "הגוף שלנו מתוחכם מאוד - הוא יודע להתאים את עצמו כדי לשמור על איזון. פעילות גופנית חשובה מאוד לבריאות, אבל כשמדובר בירידה במשקל, היא לא תמיד מספיקה לבדה."

"לפעילות הגופנית יתרונות בריאותיים ייחודיים ומשמעותיים, אך היא לא נועדה להוביל לירידת משקל לבדה."

^{ירידה של כ-5% בנפח צרכני האנרגיה המרכזיים בגוף - הכבד והכליות}

הדרך היעילה יותר לירידה במשקל

לאלו המסתמכים על פעילות גופנית בלבד על מנת לרדת במשקל, פרופ' גפנר  מסביר: "כבר שנים שהמדע מראה שירידת משקל מפעילות גופנית נמוכה מהמצופה, ובמחקר זה, נצפה לראשונה המנגנון של כיווץ האיברים שמסביר תופעה זו." למרות היתרונות המשמעותיים של פעילות גופנית, היא לבדה לא תמיד מספיקה לירידה משמעותית במשקל.

ד"ר כנען מוסיף: "ספורט הוא מרכיב חיוני באורח חיים בריא - הוא משפר כושר, מפחית שומן ומשפר מדדים בריאותיים - אך כדי לראות ירידה משמעותית במשקל, יש צורך לשלב גם תזונה מתאימה."

המחקר החדש מזכיר כי הגוף האנושי אינו מתפקד כמכונת שריפת קלוריות, אלא כמערכת מורכבת שיודעת להסתגל, להתייעל ולשמור על איזון.

 שאלות ותשובות

לתעלומה זו, הידועה בשם "מעבר הזכוכית" (glass transition), נמצא פיתרון הודות לפרופ' חיים דימנט ופרופ' יעל רויכמן מביה"ס לכימיה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר, יחד עם קבוצת המחקר של פרופ' סטפן אגלהאף מאוניברסיטת דיסלדורף.

לאחר יותר ממאה שנה של מחקרים, פרופ' דימנט ופרופ' רויכמן סיפקו דרך חדשה להתבונן בתהליך המעבר בין מצבי צבירה, באמצעות מעקב אחר תנועתם של "חיישנים" זעירים בתוך החומר.

חיישנים זעירים בחומר זכוכיתי: כך הצליחו לראות את המעבר לנוזל קפוא

צוות המחקר התמקד בחומרים קולואידיים (תערובת של חלקיקים מיקרוסקופיים בנוזל) ומצא שכאשר ריכוז החלקיקים נמוך, המערכת מתנהגת כנוזל רגיל; ככל שהצפיפות עולה, כך החלקיקים מוגבלים בתנועתם, עד שהמערכת כולה "נתקעת" ומקבלת תכונות של מוצק, בדומה לזכוכית.

אותם חלקיקים קטנים וניידים השתלבו בתוך מערכת של חלקיקים גדולים יותר העוברים את המעבר לזכוכית; בעוד שהחלקיקים הגדולים איבדו בהדרגה את יכולת התנועה שלהם, החלקיקים הקטנים המשיכו לנוע – ובכך איפשרו למדוד כיצד משתנה החלל סביבם.

^{תנועת החלקיקים הקטנים בזכוכיות קולואידליות}

תנועות מנוגדות ומרחקים מתפשטים: מה קורה לחלקיקים כשהנוזל מתקשה?

החוקרים עקבו אחר זוגות של חלקיקים זעירים בעזרת מיקרוסקופים מתקדמים, ובדקו איך תנועה של אחד מהם משפיעה על השני.

קבוצת המחקר מצאה שכאשר המערכת נוזלית, התנועה "מתפשטת" למרחקים גדולים דרך הנוזל; ככל שהמערכת מתקרבת למצב הזכוכיתי, ההתפשטות נבלמת, והמערכת מתחילה להתנהג כמו חומר מוצק שסופג את התנע במקום להעבירו. 

החוקרים זיהו סימנים למעבר בין הנוזל למוצק; לדוגמה, תנועות מנוגדות בין חלקיקים סמוכים, אשר מעידות על היווצרות "התנגדות לגזירה" (shear strength) – כלומר, היכולת של חומר להתנגד לעיוות, אשר אופיינית למוצקים. סימנים אלו אימתו בדיוק רב תחזיות תיאורטיות של אותו הצוות מלפני מספר שנים.

הגשש בנוזל: חשיבות הממצאים מעבר לפיזיקת הזכוכית

לממצאי המחקר יש השלכות רחבות: השיטה החדשה יכולה לשמש לחקר ג'לים, חומרים רכים, מערכות פעילות ואפילו רקמות ביולוגיות – תחומים שבהם קשה לזהות מתי מערכת מפסיקה "לזרום" ומתחילה להתקשות.

החלקיקים הזעירים בעצם משמשים כ"גששים" מיקרוסקופיים אשר עדים לרגע שבו נוזל מאבד את אופיו, ומאפשרים לבחון את "ההופעה של תכונות מוצקות עוד לפני שהמערכת חדלה לזרום בפועל."

לדברי פרופ' דימנט, "חשיבותו של המחקר אינה רק בזיהוי סימנים חדשים למעבר הזכוכית, אלא בנקודת מבט חדשה על התופעה כולה." ממצאי המחקר "מראים שמעבר הזכוכית אינו מתמצה רק בהאטה הדרגתית של תנועת החלקיקים, אלא מלווה בשינוי עמוק באופן שבו החומר מעביר תנע מנקודה לנקודה." 

המחקר נערך על ידי פרופסור רועי ברקן, מהחוג לגיאופיזיקה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר, בשיתוף gם לוק לנן ממכון סקריפס לאיקונוגרפיה (Scripps Institution of Oceanography)ֿ, קאושיק סריניבסן מאונבירסיטת קליפורניה לוס אנג׳לס (UCLA) , וניקולס פיזו מאוניברסיטת רוד איילנד (URI). המחקר פורסם בכתב העת Nature Geosciences.

מים שקטים חודרים עמוק - כך נחשפו התהליכים בזרם הגולף

האוקיינוסים מכסים יותר מ־70% משטח כדור הארץ ומהווים מנוע מרכזי בוויסות האקלים הגלובלי. זרמים ימיים, ובהם זרם הגולף שבאוקיינוס האטלנטי, אחראים להעברת חום, פחמן ואנרגיה על פני מרחקים עצומים. אולם עד היום, חלק ניכר מהתהליכים הקטנים והמהירים שמתרחשים בהם – בקני מידה של עשרות קילומטרים ואף פחות – נותרו מחוץ ליכולת המדידה הישירה של לוויינים.

כאן נכנסת לתמונה GOFLOW. המערכת פותחה באמצעות בינה מלאכותית ואומנה על סימולציות אוקייניות מתקדמות במיוחד. היא מנתחת סדרות של תצלומי אינפרה-אדום של טמפרטורת פני הים ומסיקה מהן את שדות הזרימה האופקיים של המים. בניגוד לשיטות קודמות, שהתבססו על הנחות פיזיקליות מגבילות, הכלי החדש מצליח לזהות גם תנועות מורכבות ועדינות יותר.

הניתוח מגלה כי באזורים כמו זרם הגולף מתקיימים תהליכים דינמיים עוצמתיים בקני מידה קטנים מ-30 קילומטרים - תהליכים המלווים בשינויים חדים בטמפרטורה ובהתכנסות זרימה. תופעות אלו קשורות לערבוב אנכי של מים, לעלייה או שקיעה של מסות מים, ולהשפעה על חילופי חום וגזים בין האוקיינוס לאטמוספירה.

^{פרופ' רועי ברקן}

להיערך טוב יותר לאירועי קיצון אקלימיים

החוקרים מציינים כי למשמעות הממצאים יש היבט אקלימי ברור: תהליכי ערבוב והעברת אנרגיה באוקיינוסים משפיעים על עוצמת סופות, על התפתחות גלי חום ימיים, על פיזור מזהמים ועל יכולת האוקיינוס לקלוט פחמן דו־חמצני מהאטמוספירה. הבנה טובה יותר של מנגנונים אלו עשויה לשפר מודלים לחיזוי אקלים ולספק תחזיות מדויקות יותר לאירועי קיצון.

בנוסף, החוקרים מדגישים כי המערכת מספקת לראשונה ייצוג לווייני ישיר של שדה הדיברגנציה האופקית באוקיינוס - מדד מרכזי להבנת תנועות אנכיות של מים. מדובר במידע שהיה עד כה זמין בעיקר מסימולציות מחשב או ממדידות נקודתיות בים.

פרופסור רועי ברקן מסכם: "האוקיינוס הוא אחד המרכיבים המרכזיים במערכת האקלים של כדור הארץ, אך חלק גדול מהתהליכים שמניעים אותו מתרחש בקני מידה קטנים ומהירים שקשה מאוד למדוד ישירות. באמצעות GOFLOW  אנחנו מצליחים, לראשונה, להפיק מהלוויינים מידע דינמי שלא היה נגיש קודם – ולחשוף מנגנונים שמשפיעים על ערבוב, העברת חום וחילופי גזים בין הים לאטמוספירה. בעידן של שינויי אקלים מואצים, היכולת לראות את הפרטים הקטנים הללו היא קריטית להבנה טובה יותר של התמונה הגדולה".

* פרופ' רועי ברקן הוא חוקר בחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, המתמחה באוקיינוגרפיה פיזיקלית ובדינמיקה של נוזלים. מחקריו מתמקדים בהבנת תהליכים דינמיים באוקיינוס בקני מידה קטנים ובינוניים, ובאופן שבו הם משפיעים על ערבוב המים ועל חילופי אנרגיה וגזים בין הים לאטמוספירה. עבודתו משלבת שימוש במודלים נומריים מתקדמים, נתוני לוויין וכלים טכנולוגיים כמו בינה מלאכותית כדי לשפר את הדיוק של מודלים אקלימיים וחיזוי זרמים ימיים.

המחקר הובל על ידי ד״ר תמר אלמן והפרופ׳ יפתח יעקובי מבית הספר למדעי הצמח וביטחון מזון בפקולטה למדעי החיים ע״ש ג׳ורג׳ וייז, אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף ד״ר שבתאי איזק מהמחלקה להנדסה אזרחית וסביבתית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. המחקר פורסם בכתב העת המדעי היוקרתי International Journal of Hydrogen Energy.

לייצר מימן מבלי לפגוע בתאים

במסגרת המחקר, החוקרים התמקדו בזן ייחודי של האצה הירוקה Chlamydomonas reinhardtii, המסוגל לייצר מימן בתהליך פוטוביולוגי – כלומר, תוך שימוש באנרגיית השמש – ללא צורך בתנאי רעב קיצוניים. עד כה, רוב שיטות ייצור המימן מאצות הסתמכו על פגיעה מכוונת בתאים, מה שמנע שימוש מעשי בביומסה לאחר סיום התהליך. במחקר הנוכחי הוכח כי ניתן לייצר מימן באופן רציף במשך מספר ימים, מבלי לפגוע בשלמות התאים.

באמצעות תכנון מחודש של פוטוביוריאקטורים – מערכות גידול מוארות לאצות – הצליחו החוקרים להגיע לקצב ייצור הגבוה פי שישה מהניסויים המעבדתיים הקודמים. הייצור נמדד בנפחים של ליטרים, ולא בהערכות תיאורטיות, מה שמקרב את הטכנולוגיה לשלב יישומי.

פרופ' יעקובי: "אחד הממצאים המרכזיים של המחקר נוגע לביומסה שנותרת לאחר ייצור המימן. בדיקות תזונתיות הראו כי האצות מכילות כ־47% חלבון, עם פרופיל מאוזן של חומצות אמינו, חומצות שומן חיוניות ורכיבים נוגדי חמצון כמו לוטאין ובטא־קרוטן. המשמעות: ניתן לנצל את האצות כתוצר בעל ערך כלכלי בתחומי המזון, המספוא והתוספים התזונתיים – ובכך לקזז חלק משמעותי מעלויות ייצור המימן".

רמה תחרותית בשוק האנרגיה הירוקה

בנוסף, החוקרים ביצעו ניתוח כלכלי המבוסס על נתונים של מתקן גידול אצות מסחרי פעיל בישראל. לפי ההערכות, בתנאים הנוכחיים עלות ייצור המימן לקילוגרם גבוהה מאוד. עם שיפורים עתידיים בצפיפות האצות ובקצב הייצור, העלות עשויה לרדת לרמה של 2–3 דולר לקילוגרם – רמה הנחשבת תחרותית בשוק האנרגיה הירוקה.

לסיכום, החוקרים מדגישים כי הטכנולוגיה אינה מיועדת להחליף ייצור מימן תעשייתי רחב היקף, אלא להשתלב במתקני אצות קיימים, כפתרון משלים לייצור אנרגיה נקייה לצד חלבון בר־קיימא. בכך, מציע המחקר מודל חדש המחבר בין אנרגיה מתחדשת, חקלאות מתקדמת וכלכלה מעגלית – תחומים שבהם לישראל יתרון יחסי ברור.

"שילוב ייצור מימן ירוק בתוך מתקני גידול אצות קיימים פותח פתח לגישה חדשה לייצור אנרגיה מתחדשת – כזו שאינה מתחרה בייצור מזון אלא משתלבת בו," מסכם פרופ' יעקובי. "הביומסה תמיד שווה יותר מהמימן עצמו, אבל דווקא העובדה הזו מאפשרת להפוך את המימן לתוצר נלווה כלכלי וריאלי. המודל שהוצג במחקר מציב את ישראל בחזית המחקר העולמי בתחום המימן הביולוגי, ומדגים כיצד חדשנות מדעית יכולה להפוך לפתרון יישומי בעל ערך סביבתי וכלכלי גם יחד. לאור זאת, הפרויקט נמצא כיום בשלב מסחור וגיוס כספים לצורך מסחרו".

* פרופ' יפתח יעקובי הוא חוקר בביה"ס למדעי הצמח ואבטחת מזון באוניברסיטת תל אביב, המתמחה במיקרוביולוגיה, ביוטכנולוגיה ופוטוסינתזה. מחקרו מתמקד במגוון מטבולי של מיקרואורגניזמים ובפיתוח חלבונים מצומדים וטכנולוגיות חדשניות להנדסה ביו-מולקולרית.