מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

לובי מחקרים

carousle news research: 
תמונת באנר: 
news research carousel: 
תמונת באנר: 
בחר את סוג הלובי: 
מחקרים
כתבי יד על אוסטרקונים שהתגלו בתל ערד

מחקר

13.09.2020
אנשי המילה הכתובה של העת העתיקה

מחקר ראשון מסוגו קובע: רבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב

  • רוח

כמה אנשים ידעו קרוא וכתוב בממלכת יהודה? ומה זה אומר על מועד חיבורם של ספרים מקראיים כמו מלכים א' ו-ב'? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב נעזרו בטכנולוגיות חדישות של עיבוד תמונה ולמידה חישובית, ואף במומחית הבכירה להשוואת כתבי יד של משטרת ישראל, כדי לבחון 18 טקסטים עתיקים מהמוצב הצבאי תל ערד, שזמנם 600 לפנה"ס בערך, והגיעו למסקנה שכתבו אותם לא פחות מ-12 כותבים. הממצא מעיד על כך כי בממלכת יהודה של אותה תקופה רבים מהתושבים ידעו קרוא וכתוב, וכי אוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של האריסטוקרטיה וקומץ סופרים מלכותיים.

 

מי כתב את ספרי דברים, יהושע ושופטים?

את המחקר הבינתחומי המיוחד ערכו ד"ר אריה שאוס, גב' שירה פייגנבאום-גולובין וד"ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית, פרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ' אלקוב, בשיתוף עם גב' יאנה גרבר, מומחית בעלת שם עולמי, אשר שירתה במשך 27 שנים במעבדה לבדיקת מסמכים מזויפים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) וביחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) במשטרת ישראל.

 

"במחקר קיים ויכוח ער אם ספרי דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים חוברו בימיה האחרונים של ממלכת יהודה או לאחר חורבן בית ראשון בידי הבבלים", מסביר ד"ר שאוס. "דרך אחת להכריע בשאלה היא לשאול מתי היה פוטנציאל לכתיבה של חיבורים היסטוריים מורכבים כאלה. אחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס, אנחנו מוצאים עדויות ארכיאולוגיות דלות ביותר לכתיבה עברית בירושלים ובסביבתה, ואילו מפרק הזמן שלפני חורבן הבית יש שפע של תעודות כתובות. אלא שאז נשאלת השאלה: מי כתב את התעודות הללו? האם מדובר בחברה בעלת שכבה אוריינית רחבה, או שמא מדובר בקומץ של יודעי קרוא וכתוב?"

 

כדי לענות על שאלה זו, החוקרים בחנו את כתבי ערד: אוסטרקונים (שברים של כלי חרס ועליהם כתובות בדיו), שנחשפו באתר תל ערד בשנות ה-60 של המאה שעברה. תל ערד היה מוצב צבאי קטן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה, ששטחו הבנוי היה כשני דונם והוצבו בו בין 20 ל-30 חיילים.

 

"בחנו את שאלת האוריינות בדרך אמפירית, מכיוונים שונים של עיבוד תמונה ולמידה חישובית", מספרת גב' פייגנבאום-גולובין. "אלו תחומים שבין היתר מסייעים היום בזיהוי ובניתוח של כתבי יד, חתימות וכיוצא באלו. האתגר הגדול היה להתאים את הטכנולוגיות המודרניות לאוסטרקונים בני 2,600 שנה. לאחר מאמצים רבים, הצלחנו לייצר שני אלגוריתמים שיודעים להשוות בין אותיות ולענות על השאלה האם שני אוסטרקונים נתונים נכתבו על ידי שתי ידיים שונות".

 

עבודת בילוש משטרתית בעקבות טקסטים תנ"כיים

ב-2016, פרסמו החוקרים את מסקנתם כי 18 טקסטים, הארוכים מבין כתובות תל ערד, נכתבו בסבירות סטטיסטית גבוהה לפחות על ידי ארבעה כותבים שונים מבחינה אלגוריתמית, ולאור הכתוב בהם הגיעו החוקרים למסקנה כי מדובר לפחות בשישה כותבים שונים. המחקר הכה גלים ברחבי העולם.

 

כעת, בתקדים מחקרי, החליטו להשוות בין השיטות האלגוריתמיות, ששוכללו מאז, לשיטה הפורנזית. לשם כך צורפה יאנה גרבר, מומחית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים ממשטרת ישראל. לאחר בחינה מעמיקה של כתבי היד העתיקים מצאה גב' גרבר כי 18 הטקסטים נכתבו לפחות על ידי 12 כותבים ייחודיים בדרגות וודאות שונות. גרבר בדקה את האוסטרקונים המקוריים מתל ערד במוזיאון ישראל, במוזיאון ארץ ישראל, במכון לארכיאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר של אוניברסיטת תל אביב ובמחסני רשות העתיקות בבית שמש.

 

"המחקר הזה היה מרגש מאוד, אולי המרגש ביותר בקריירה המקצועית שלי", אומרת גב' גרבר. "מדובר בכתובות עבריות קדומות אשר נכתבו בדיו על גבי שברי כלי חרס באותיות שלא היו מוכרות לי קודם. למדתי את מאפייני הכתב על מנת לערוך ניתוח והשוואה בין כתבי היד, ונעזרתי במיומנות ובידע שרכשתי במהלך לימודי ארכיאולוגיה קלאסית ויוונית עתיקה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. התעמקתי עד לפרטים המיקרוסקופיים בכתבים שנכתבו על ידי אנשים מימי הבית הראשון, החל בנושאים שגרתיים כגון פקודות הנוגעות לתנועת חיילים ולאספקת יין, שמן וקמח, דרך התכתבויות עם מבצרים שכנים וכלה בפקודות שהגיעו למבצר ערד מדרגים גבוהים במערכת הצבאית היהודאית. הרגשתי שהזמן עמד מלכת ואין פער של 2,600 שנה בין כותבי האוסטרקונים לבינינו".

 

 

שילוב כוחות בין העין האנושית לאלגוריתם

לדברי גרבר, מאחר שפעולת הכתיבה היא תוצאה של מערכות אנושיות מורכבות וייחודיות (מערכת הראייה, עיבוד הנתונים ופעולות מוטוריות של שרירים רבים), כתב ידו של כל אדם ייחודי. השוואת כתבי יד מתייחסת למכלול תכונות הכתיבה, המאפשרות למומחה לקבוע שמסמך נתון נכתב בידי אדם מסוים: שטף הכתיבה, אופי הכתב, מיומנות הכתיבה, מהירותה, היחס לשורה ולשטח הכתיבה, הרווחים בין האותיות, המילים והשורות, גודל הכתב וגודלן היחסי של האותיות בתוך הכתב - הם רק חלק מהפרמטרים המשמשים לזיהוי כתבי יד. יצוין כי על פי פסיקה של בית המשפט העליון, בישראל ניתן להרשיע אדם בפלילים על סמך חוות דעת של מומחה לכתבי יד.

 

"ציפתה לנו הפתעה גדולה: יאנה זיהתה יותר ידיים כותבות מאשר האלגוריתמים שלנו", אומר ד"ר שאוס ומרחיב: "צריך להבין שכרגע, האלגוריתמים שלנו הינם בעלי אופי "זהיר" - הם יודעים לזהות מקרים שבהם הטקסטים נכתבו על ידי אנשים בעלי כתב שונה באופן מובהק, וביתר המקרים הם נמנעים משיפוט. לעומת זאת, מומחית להשוואת כתבי יד יודעת לא רק לאתר הבדלים בין כותבים בצורה מדוקדקת יותר, אלא במקרים מסוימים גם להגיע למסקנה כי טקסטים שונים נכתבו דווקא על ידי אות אדם. כך, בזכות הממצאים, בנינו עץ שלם של התכתבויות מהמצודה הצבאית, מי כתב למי ובאיזה עניין. לדוגמא, באזור של ערד, אזור הספר בין ממלכת יהודה לאדום, הסתובב כוח שחייליו נקראים בכתובות 'כיתיים', ככל הנראה שכירי חרב יוונים. מישהו מטעם כוח הכיתיים, כנראה מפקד או קצין קישור יהודאי, ביקש אספקה. אז הוא כתב למחסנאי של המצודה בערד, 'נתון לכיתיים', כלומר תן לכיתיים, קמח, לחם, יין וכן הלאה. כעת, בזכות זיהוי כתבי היד, אנחנו יודעים להגיד בסבירות גבוהה שלא מדובר במפקד יהודאי אחד, אלא בארבעה מפקדים שונים לכל הפחות. נראה שבכל פעם קצין אחר נשלח להצטרף לפטרול, במשמרות".

 

מסגרות חינוכיות בממלכת יהודה

לדברי החוקרים, הממצאים שופכים אור חדש על החברה היהודאית ערב חורבן בית ראשון ועל הרקע לחיבור טקסים מקראיים. "צריך לזכור שמדובר במוצב קטן, אחד מקו מוצבים, בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה", אומר ד"ר סובר. "אם מצאנו לפחות 12 כותבים שונים מבין 18 טקסטים בסך הכול, אפשר להסיק מכך על רמת אוריינות גבוהה בממלכה כולה. דרגות הפיקוד והקישור במוצב, ואפילו מחסנאי המוצב אלישיב וסגן המחסנאי נחום, ידעו קרוא וכתוב. מישהו היה צריך ללמד אותם, כלומר עלינו להניח שבממלכת יהודה התקיימו מסגרות חינוכיות. כמובן שלא מדובר באוריינות כמעט אבסולוטית כמו היום, אבל נראה כי חלקים לא מבוטלים מתושבי ממלכת יהודה היו אורייניים. זה חשוב לדיון על חיבור טקסטים מקראיים. אם יש שניים או שלושה סופרים בכל הממלכה שיודעים קרוא וכתוב, אין סיבה אמיתית לכתיבת טקסטים מורכבים".

 

טקסטים לעם

"עד כה הדיון באוריינות בממלכת יהודה היה מבוסס על טיעונים מעגליים, כלומר על מה שנכתב בתוך המקרא עצמו, למשל על סופרים בממלכה. אנחנו העתקנו את הדיון הזה לפסים אמפיריים", אומר פרופ' פינקלשטיין. "אם במקום נידח כמו תל ערד יש בפרק זמן קצר מינימום של 12 כותבים על 18 כתובות, מתוך אוכלוסיית יהודה שמונה לפי הערכות לא יותר מ-120,000 איש, פירושו של דבר שהאוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של קומץ סופרים מלכותיים בירושלים. לפיכך כתיבת טקסטים מקראיים לא נועדה לעיני האריסטוקרטיה בלבד. גם המחסנאי ממוצב ערד יכל לקרוא אותם".

 

"מי שכתב את החיבורים המקראיים לא עשה זאת כדי שאנחנו נקרא אותם בעוד 2,600 שנה, אלא כדי לקדם את המסרים האידיאולוגיים של ימיו", הוא מוסיף ומסכם. "לגבי מועד חיבור טקסטים מקראיים יש דעות שונות. דעה אחת היא שהטקסטים ההיסטוריים במקרא מיהושע ועד מלכים ב' נכתבו בסוף המאה ה-7 לפנה"ס, דהיינו קרוב מאוד לתקופת כתובות ערד. חשוב לשאול למי נכתבו טקסטים אלה. לפי דעה אחת, היו מעמדי קריאה, ויודעי קרוא וכתוב בודדים עמדו והקריאו לציבור שלא יכול היה לקרוא. אוריינות גבוהה ביהודה מאירה את הדברים באור שונה".

עומר גבירצמן וחבורת הרובוטים החברתיים (צילום: נועם תור)

מחקר

01.09.2020
רובוט, למד אותי לשון

הרובוטים החברתיים שהזניקו את הישגי התלמידים הצעירים בשפה בעשרות אחוזים

  • הנדסה וטכנולוגיה
  • רוח

'הילדים של היום הם לא הילדים של פעם', יגידו לכם כל ההורים בני כל הגילאים. זה כבר לא סוד ששיטות לימוד רבות שהיו נהוגות עד לא מזמן נחשבות מיושנות, ושילדי שנות ה-2000 זקוקים לגירויים ולשיטות לימוד חדשות ומרעננות, שימשכו ויעניינו אותם. מחקר ייחודי שנערך במעבדה לסקרנות של הפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן הראה שלמידה חווייתית באמצעות רובוטים חברתיים עשויה לשפר משמעותית את הישגי התלמידים. הרובוט פטריק, שפותח במעבדה, לימד ילדים בני 9-5 לפענח שורשים של מילים והוביל לזינוק חד בידע שהפגינו.

 

ללמוד תוך כדי קפיצה

את המחקר ערכו ד"ר גורן גורדון מהמעבדה לסקרנות מהפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וד"ר עינת גונן מהחוג ללשון העברית ולבלשנות שמית מהפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, ומי שכיכב בו לצד התלמידים הצעירים הוא הרובוט פטריק, שתוכנן על ידי הדוקטורנט עומר גבירצמן והודפס בהדפסת תלת ממד במעבדת הסקרנות. המחקר צפוי להתפרסם בקרוב בכתב העת International Journal of Social Robotics.

 

בשלב הראשון נבדק הידע המקדמי של הילדים. המחקר שבחן מודעות מורפולוגית, כלל כ-50 ילדים בגילאי 9-5 שלמדו לזהות שורשי פעלים ושמות עצם. לאחר אימון קצר בחילוץ שורשי מילים, נבדק הידע המקדמי של הילדים המבוסס על מה שלמדו במערכת החינוך, ונמצא שאף הילדים הגדולים בקבוצה הפגינו יכולת מועטה בזיהוי פעיל של שורשים. הילדים ענו נכון רק על 1.9 תשובות נכונות בממוצע, מתוך 10 השאלות שהוצגו בפניהם.

 

בשלב הבא, הוא שלב הניסוי, שנמשך שלושה שבועות, השתתפו הילדים בשלושה עד חמישה שיעורים בני 15-7 דקות בהנחיית הרובוט, במהלכם הוא לימד אותם לזהות שורשים של פעלים ושמות, כגון התגלגלנו, התנהג, מחשב, מזרקה, מנעול, תלבושת ואפילו של פעלים משורשים שאינם קיימים (כגון זילתנו והתרלש).

 

באמצעות סדרה של שאלות ותשובות והצגה של מילים ושורשיהן בנעימה ריתמית קבועה, פיתחו הילדים את המיומנות לחלץ את שורשי המילים. אולם בניגוד לשיעורים בבית הספר, שבהם הילדים יושבים במקומותיהם לאורך השיעור, הרובוט פטריק גם הפעיל את הילדים בפעילויות שונות, וביקש תוך כדי פעילות לזהות את השורשים הרלוונטיים. כך למשל ביקש הרובוט מהילדים לקפוץ בחדר ולצעוק את השורש של הפועל "לקפוץ", לחייך ולומר את השורש של הפועל "לחייך". לאחר מכן אמר הרובוט בעצמו את התשובה הנכונה ושיבח את הילדים על השתתפותם.

 

תכירו את המורה החדש לשפה. הרובוט פטריק מתכונן לשיעור

 

לפעמים הגיל הוא התרגיל

בתום סדרת השיעורים נבדק הידע שרכשו הילדים. מסתבר שהישגי התלמידים זינקו מ-20% הצלחה ל-70% הצלחה: עלייה מ-1.9 תשובות נכונות מתוך 10 שאלות (לפני הניסוי) ל-7.07 בממוצע (לאחר הניסוי). תוצאה מעניינת במיוחד נרשמה בניתוח ההתאמה שבין הגיל להישגים: כצפוי, בקרב הילדים הגדולים נרשם שיפור משמעותי בהישגים. אולם הפתעה נרשמה בקרב הילדים הצעירים: בעוד שילדים בגילאי הגן הגיעו לניסוי עם ידע מועט בהשוואה לילדים הגדולים יותר, במהלך הלמידה הם השתפרו יותר והגיעו להישגים דומים לאלו של הגדולים יותר במבדק המסכם.

 

ד"ר גורן גורדון מסביר כי במעבדת הסקרנות שלו שוקדים על פיתוח רובוטים חברתיים למטרות חינוך והוראה, כך שאפשר יהיה ללמד תכנים לימודיים באופן חווייתי ומהנה ובעלות נמוכה. אחד הרובוטים, פטריק (Patricc), שפותח במעבדה ואף הודפס בה, הותאם לשיטת הלימוד שפיתחה ד"ר גונן, שמתבססת על הקניית מודעות מורפולוגית אקטיבית לזיהוי שורשים בגיל הילדות.

 

"על רקע משבר הקורונה, שבו נדרשת מערכת החינוך לפתרונות יצירתיים, אין כל ספק שלימוד באמצעות רובוטים יכול לסייע להתארגנות במוסדות החינוך מתוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות, בקבוצות קטנות, בצורה חווייתית ובלימוד תכנים חדשניים", אומרת ד"ר גונן. "הרובוטים מנגישים חומרים מתוחכמים גם לילדים צעירים מאוד ובאופן משחקי ומהנה, ששומר על הקשר עם קבוצת העמיתים. בתחום הוראת השפה הרובוטים מאפשרים הבנה עמוקה יותר של החומר, שכן בניגוד להוראה המקובלת בבית הספר, הנשענת על חילוץ שורשים מתמונת המילה הכתובה על ידי מחיקת אותיות מיותרות, הוראת הרובוטים כולה נעשית בעל פה".

 

"רובוטים חברתיים יכולים להיות עוזרי הוראה בכל מערכת החינוך, גם בקרב הגילאים הצעירים וגם בקרב תלמידי תיכון", אומרים ד"ר גורדון וד"ר גונן ומסכמים: "הרובוטים יכולים ללמד בצורה אפקטיבית תוכן בהקשרים שונים, בהוראה פרטנית, בקבוצות או למול כיתה שלמה. בתחום השפה, ניתן בעזרת הרובוטים החברתיים לקרב את הילדים לשפה, לייצר חוויית הצלחה ולנצל את חלון ההזדמנויות בעודם צעירים להציב רף גבוה, כך שתיווצר תשתית קוגניטיבית להעמקה בגיל בוגר. המורים הם, כמובן, הבסיס לכל הוראה בכיתה, אך הרובוטים עשויים להעשיר מאוד את חוויית ההוראה וללמד אף תכנים שברגיל אינם נלמדים".

מחקר

04.08.2020
חתולים לא נועלים מגפיים

מי השריש את הסטיגמות שהשועל ערמומי, הזאב רשע והחמור טיפש? התשובה לכך נעוצה באופן הבעייתי שבו מוצגים בעלי החיים בתרבות הילד והנוער

  • רוח

בעלי חיים נוכחים מאוד בתרבות הילד והנוער. המרחב החומרי והחזותי שמקיף ילדים, כבר למן הינקות, עשיר מאוד בבובות, בצעצועים ובמשחקים בדמות בעלי חיים. דימויים חזותיים של בעלי חיים מודפסים על גבי אביזרים המשמשים תינוקות וילדים כמו בגדים, שמיכות, וילונות בחדר הילדים ועוד. בספריית הילדים, כמעט כל ספר כולל דמויות של חיות. גם בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה לילדים – דמויות של בעלי חיים הן בעלות תפקיד מרכזי. המרחב התרבותי של ילדים כולל גם בעלי חיים "אמיתיים": פינות ליטוף, פינות חי, גני חיות וקרקסים, שפונים בעיקר לילדים. כששואלים הורים מדוע אימצו חיית מחמד לביתם, הם יענו בדרך כלל כי הם עשו זאת למען הילדים.

 

לדברי ד"ר טל קוגמן, חוקרת תרבות הילד והנוער, טבעונית ופעילה למען זכויות בעלי חיים, "מחקרים מלמדים כי הורים, אנשי חינוך, וגם פסיכולוגים ומטפלים רגשיים שונים בתקופה המודרנית, מייחסים למגע ולקשר של ילדים עם בעלי חיים ערך לימודי ורגשי רב, ובהתאמה ממלאים את עולמם של ילדים בייצוגים של בעלי חיים, כמו גם בבעלי חיים בשר ודם."

 

"לספרות הילדים יש תפקיד מרכזי מאוד בעיצוב ובהפצה של ייצוגי בעלי החיים במרחב זה," מסבירה טל, שמלמדת בתכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער בבית הספר למדעי התרבות בפקולטה למדעי הרוח. "ברוב רובם של ספרי הילדים, בפרט אלה הפונים לצעירים שבהם, מופיעות דמויות של  בעלי חיים. ביצירות קלאסיות לילדים כמו "כיפה אדומה", "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (1865), "פינוקיו" (1883) "הרוח בערבי הנחל" (1908) ו"פו הדוב" (1926), דמויות בעלי חיים תופסות מקום מרכזי, לצד דמויות אנושיות המופיעות בהם או אפילו באופן בלעדי."

 

"מחקר ספרות הילדים קושר דומיננטיות זו של בעלי החיים בספרות הילדים לאופן התפתחותה של ספרות זו בתקופה המודרנית. ספרות הילדים צמחה והתגבשה על יסוד הספרות העממית – המשלים והמעשיות – שבה שכיחות הופעתן של  דמויות בעלי חיים היא גבוהה. הסבר אחר קשור בסמליות הפסיכולוגית שמיוחסת לבעלי חיים, שמנוצלת על ידי מחברות ומחברי ספרות הילדים להשגת מטרות שונות בתחום הרגשי והאמנותי-אסתטי. וכן – השימוש המרובה בדמויות בעלי חיים נעשה בשל התפיסה הרווחת כי סיפורים על בעלי חיים מעניינים ילדים, ובכך הם מקלים על העברתם של מסרים דידקטיים ואידאולוגיים לנמענים הצעירים."

 

יחסי אדם-חיה

"בשנים האחרונות הופעתם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער זוכה לתשומת לב מכיוון נוסף – ממחקר "יחסי אדם-חיה" (Human-Animal Studies). תחום מחקרי זה עוסק במערכות היחסים של בני אדם עם בעלי חיים בתרבויות שונות, בעבר ובהווה, ובכלל זה גם בייצוגים ובדימויים של בעלי החיים בספרות ובתרבות הילד והנוער."

 

"מחקר יחסי אדם-חיה מצביע על כמה מאפיינים מרכזיים של נוכחותם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער. בראש ובראשונה, הוא מצביע על כך כי המרחק בין ייצוגי בעלי החיים לבין בעלי החיים עצמם – אלה החיים בטבע או במתחמים אורבניים – הוא רב. המגמה המרכזית והבולטת בתרבות הילד והנוער היא של האנשתם של דמויות בעלי החיים: לבעלי החיים מוענקות תכונות אנושיות ומוטיבציות אנושיות. הם מולבשים כבני אדם, מדברים כמונו, ולרוב הסביבה החומרית שבה הם פועלים אינה דומה כלל לזו האמיתית. כלומר, בעלי החיים בתרבות הילד והנוער הם בבחינת נוכחים-נפקדים. הם קיימים כ"קליפה" ללא תוכן, או אם להשתמש במטאפורה אחרת – כ"קולב" שעליו אנו תולים מאפיינים וצרכים אנושיים."

 

"מאפיין בולט נוסף הוא האופן הסטריאוטיפי שבו מעוצבים בעלי החיים. בדרך כלל הם מתויגים על פי תכונה בודדת, למשל, החמור טיפש, האריה גיבור, הארנבת פחדנית, הסוס אציל, והזאב הוא כמובן רשע (כמו בסיפור כיפה אדומה). אמנם, מחברי ספרות הילדים פעמים רבות משתמשים בדימויים אלה תוך שבירתם (כמו האריה הפחדן שמפתח אומץ לב בהקוסם מארץ עוץ), אך גם במקרים אלה נעשה שימוש ברפרטואר הסטריאוטיפים המוכרים של בעלי החיים, ועל ידי כך ספרות הילדים תורמת לשימורם."

 

"שאלה נוספת שמחקר זה עוסק בה נוגעת לאופני העיצוב של היחסים הנורמטיביים והרצויים בין האדם לחיה בעלילות של הספרים והסרטים לילדים ולנוער. למשל, בכיפה אדומה, הרג הזאב מוצג כחיובי והצייד הוא בדמות המושיע. בסיפורים רבים, דמות האדם מפגינה פטרונות כלפי דמויות בעלי החיים, כמו למשל יחסו של כריסטופר רובין כלפי פו הדוב וחבריו החיות. דפוס פטרוני זה של בני אדם כלפי בעלי חיים שכיח מאוד בספרות הילדים, ובא לידי ביטוי גם בממדים אחרים במרחב של תרבות הילד והנוער, כגון, בפינות ליטוף ובקרקסי חיות."

 

"אמנם נמצא פה ושם יצירות ספרות ילדים, שחלקן הן אף קאנוניות, המציעות עיצוב שונה של יחסי אדם-חיה, כמו הסייח השחור (1877), דוקטור דוליטל (1952-1920), וחוות הקסמים (1952), אך אין בהן כדי לשנות את המגמה הכללית שתוארה לעיל."

 

תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי

"בתקופתנו, בה אזורי המחייה של בעלי החיים נעלמים במהירות, מתחוללת השמדה בקנה מידה נרחב של אוכלוסיות בעלי חיים, ובעיות אקולוגיות עצומות נגרמות ממשקי החי המתועשים – חוקרי יחסי אדם-חיה מצביעים על תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי, הפועל לשימורן של תפיסות אנתרופוצנטריות (האדם במרכז) מסורתיות. ככול שהמגע הבלתי-אמצעי של ילדים עם בעלי חיים נעשה לשכיח פחות בחברה האורבנית והמתועשת של ימינו, תפקידה של תרבות הילד והנוער הופך לקריטי יותר ויותר בהתוויית יחסינו עם עולם החי, בהווה ובעתיד," מסכמת טל.

מחקר

01.07.2020
הפקידים שהטביעו חותם בעיר דוד

טביעת חותם שהתגלתה בעיר דוד מעידה על פעולות השיקום של העיר בימי שיבת ציון

  • רוח

איך התמודדה ירושלים עם החורבן האדיר שהמיט עליה הצבא הבבלי במאה ה-6 לפני הספירה? טביעת חותם כפולה וחותם חרס, המתוארכים, בסבירות גבוהה, לתקופה הפרסית, עשויים לספק מענה לשאלה מעניינת זו. הממצאים התגלו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים, והם נמצאו בתוך שטח אשר נוקה וסודר בתוך הריסות של מבנה גדול, שחרב בחורבן הבבלי של ירושלים.

 

לדברי פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, "למרות החפירות הרבות שנערכו בירושלים עד היום, הממצאים שנתגלו עד כה מהתקופה הפרסית דלים ביותר, ובשל כך גם חסר מידע על אופייה ומראה של העיר בתקופה זו. מציאתם של הממצאים האלה בהקשר ארכיאולוגי שניתן לתארך בסבירות גבוהה, נדירה מאוד", מדגישים החוקרים.

 

עדות על קיום מערכות המינהל

טביעות החותם - הבולות - היו פיסות טין קטנות ששימשו בתקופות קדומות לחתימת מסמכים או מכלים (למשל קנקנים לאכסון תוצרת חקלאית שנאספה כמס), והן נועדו לשמור עליהם סגורים בדרך ליעדם. החפצים עצמם לרוב לא נפתחו או שלא שרדו (בעיקר המכתבים), אך הבולות, שעשויות מחומר הדומה לקרמיקה, דווקא השתמרו, והשאירו עדות על קיום מערכות המינהל, ואף על האנשים שעמדו מאחוריהן.

 

לדברי פרופ' גדות וד"ר שלו, "מציאתם של הבולה והחותם בעיר דוד מלמדת שעל אף מצבה הקשה של העיר לאחר החורבן, נעשו מאמצים להשיב את מערכות המינהל לתקינותן, ותושביה המשיכו להשתמש במבנים שחרבו בה".

 

טביעת החותם הכפולה נתגלתה על פיסת טין גדולה. גודלה של פיסת הטין, כ-4.5 ס"מ, מעיד כי שימשה לסגירת מיכל גדול, אולי קנקן, ולא למכתב. על הטביעה מופיעה דמותו של אדם היושב על כיסא גדול ולפניו עמוד אחד או שניים. עיצוב התמונה מעיד כי נעשתה בעזרת חותם מטיפוס בבלי. הדמות היא ככל הנראה מלך, והעמוד או העמודים הם הסמלים המייצגים את האלים נבו ומורדוך. לדברי ד"ר עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום, בארץ נמצאו רק כ-10 פריטים בסגנון זה במספר מקומות, בהם עין גדי וירושלים, אשר נראה כי היו בשימוש בתקופה הפרסית. בולה נוספת מסגנון זה, אף היא בהקשר של התקופה הפרסית, התגלתה בחפירות שערכה ד״ר אילת מזר בצידה המזרחי של גבעת עיר דוד.

 

החותם עשוי שבר כלי חרס גדול, מתוצרת מקומית, שעל צידו החיצוני נחרתה מסגרת מעגלית המחולקת לשני מדורים ובהם מספר חריתות ליניאריות. יתכן שהחריתות מייצגות שתי דמויות, ויתכן שמדובר בחותם פסבדו-אפיגרפי (הנושא ציורים שנועדו לדמות אותיות). בגב החותם ניתן להבחין בשבר, המעיד, אולי, על ידית שהוצמדה שם בעבר. קוטרו של החותם (כ-8 ס"מ), מעיד ששימש לחתימת חפצים גדולים.

 

יחד עם פריטים אלה, נמצאו גם ממצאים נוספים, בהם, לדוגמא, שבר כלי בס מעוטר בפרצוף. לדברי החוקרים, "מציאתם של הממצאים החדשים במדרון המערבי של גבעת עיר דוד, מוסיפה מידע רב אודות מבנה העיר בתקופת שיבת ציון, תקופה עליה ידענו עד כה בעיקר מהספרות המקראית (ספרי עזרא ונחמיה). מיעוט הממצאים מפרק זמן זה הקשה על הבנת מעמד והיקף העיר. הממצאים מהחפירה תחת חניון גבעתי שופכים אור על חידוש מערך המינהל המקומי, במיקום דומה לזה שבו התקיים המינהל גם לפני חורבן בית ראשון, כמאה שנים קודם לכן".

 

הממצאים יוצגו בכנס 'ימי ירושלים' ה-5 של יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות, בתרומת קרן עוזי ומיכל הלוי. הכנס יצולם וישודר בשידור חי באתרי האינטרנט של יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות.
 

מחקר

02.06.2020
מרכיבים את פאזל המגילות הגנוזות בעזרת הדנ״א

חיבור והפרדה של קטעי המגילות הגנוזות של מדבר יהודה בעזרת דנ״א עתיק פותח צוהר להבנת העולם הרוחני של היהדות

  • רוח

צוות רב-תחומי מאוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם רשות העתיקות פיתח שיטות חדשניות לזיהוי ולניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי-החיים, שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. השלמת 'פיסות הפאזל' של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות, שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותה חיה או מחיות קרובות גנטית, וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות. 

 

הצוות, בהובלת פרופ' עודד רכבי מהפקולטה למדעי החיים, פרופ' נועם מזרחי מהחוג למקרא, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה, בשיתוף פעולה עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות, פרופ' דורותה הושון-פופקו מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל שבארה״ב, פענח את הדנ"א של החיות והשתמש בניתוח הקרבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים.

 

"יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה", מסביר פרופ' רכבי, ״בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל״. המחקר פורץ הדרך, שארך כשבע שנים, שופך אור חדש על המגילות ממערות מדבר יהודה. המאמר יופיע בכתב העת היוקרתי Cell ככתבת השער.

 

צוות החוקרות והחוקרים

 

פאזל של עשרות אלפי חלקים

מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. כיום מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.

 

מאז התגלית ההיסטורית, ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמעט 1,000 מגילות, שרובן הוסתרו במערות קומראן, ערב חורבן בית שני בשנת 70 לספירה. אתגר מרכזי נוסף הוא לנסות ולהבין עד כמה הספרייה של מערות קומראן משקפת את כלל העולם הרוחני בימי סוף בית שני, או שמא מדובר באוסף בלתי-מייצג של קבוצה אחת, בני כת יוצאת דופן (שרוב החוקרים מזהים עם האיסיים), שבמקרה הגיע לידינו.

 

 

פרופ' רכבי מסביר: "דמיינו שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ועוד ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק, אם בכלל, מהספרייה הזאת על ישראל רבתי? כדי להבדיל בין מגילות שמאפיינות את הכת למגילות אחרות – ולכן גם מייצגות כנראה תפוצה רחבה יותר – ריצפנו את הדנ"א העתיק של עורות בעלי החיים שמהם יוצרו חלק מן הקלפים. ריצוף, פענוח והשוואת גנומים בני 2,000 שנה זה אתגר מסובך מאוד כשלעצמו – מה גם שהשרידים מתפוררים ואפשר לדגום רק כמויות מזעריות".

 

לדברי פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במיקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20. שיתוף הפעולה על מחקר הדנ"א עם אוניברסיטת תל אביב מצטרף לסל הכלים החדשניים בחקר המגילות. ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן, ולכך אנחנו שואפים".

 

שיטות חדשניות לפתירת תעלומות היסטוריות

לאור המורכבות הרבה החוקרים פיתחו שיטות רגישות במיוחד כדי להפיק מספיק מידע מדנ"א עתיק – תוך כדי סינון קפדני של זיהומים אפשריים ותיקוף סטטיסטי של הממצאים. באמצעות שיטות אלו החוקרים הצליחו להתמודד עם האתגר שמציבה העובדה שחיות אינדיבידואליות מאותו המין (למשל שתי כבשים מאותו עדר) הן כמעט זהות זו לזו, ואפילו גנומים של מינים שונים (למשל כבשים ועיזים) דומים מאוד.

 

כמו כן, לצורך המחקר, צוות מיחידת המגילות של רשות העתיקות סיפק דגימות – לעתים רק אבק שגורד בזהירות מגב הקלפים – והעבירו אותן לידי פרופ' רכבי וצוותו: ד"ר שרית ענוה, מורן נויהוף, ד"ר הילה גינגולד ואור שגיא.

 

פרופ' רכבי מציין כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר התגלתה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה. "כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין", אומר פרופ' רכבי. "שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו. מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".

 

פתיחות החברה היהודית לנוסחים שונים של המקרא

מהמחקר עולה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות בקומראן. מגילות שהובאו מן החוץ כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עם המגילות.

 

התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.

 

ניתוח השושלות הגנטיות השונות של החיות שמהן יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה.

מחקר

03.02.2020
בעקבות תעלומת המקדש הקדום בתל מוצא

ממצאים בתל מוצא הסמוך לירושלים מעידים על מקדש מימי בית המקדש הראשון, שדומה מאוד למקדש שלמה המתואר במקרא

  • רוח

ארכיאולוגים מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב, בהובלת פרופ' עודד ליפשיץ והדוקטורנטית שועה קיסילביץ, ארכיאולוגית ברשות העתיקות, ממשיכים בחשיפתו של מקדש ייחודי מימי בית המקדש הראשון בתל מוצא הסמוך לירושלים. מכלול המקדש, שהוא היחיד מסוגו שנמצא עד כה בתחומן של ממלכות ישראל ויהודה, דומה בפרטים רבים למקדש שבנה שלמה המלך, המתואר בפירוט רב במלכים א' פרק ו'. לדברי החוקרים האתר תורם רבות להבנת תקופת בית ראשון ולהשוואה בין הממצאים הארכיאולוגיים, כאן ובאתרים אחרים, לבין המסופר בתנ"ך. המאמר פורסם בכתב העת Biblical Archaeology Review .

 

מרכז כלכלי ומנהלי חשוב

"החפירה בתל מוצא החלה בשנת 1993, כחפירת הצלה של רשות העתיקות - לקראת בניית קטע כביש שיחליף את סיבוב מוצא בכביש 1," מספרת קיסילביץ. "חפירות הצלה נוספות בוצעו בשנים 2002, 2003 ו-2012-13. חפירות אלה חשפו במקום אתר חשוב, שהתקופה הדומיננטית המיוצגת בו היא ימי בית המקדש הראשון – מהמאה ה-10 עד תחילת המאה ה-6 לפני הספירה (תקופת הברזל 2). הממצאים מעידים כי היה כאן מרכז כלכלי ומנהלי חשוב של עמק מוצא הפורה, עם עשרות ממגורות ושני מחסנים גדולים לאחסון תבואה."

 

"במרכז האתר נחשף מכלול מקדש מונומנטלי מטיפוס 'המקדש הצפון-סורי' שתוכניתו אופיינית למזרח הקדום. בין היתר התגלו במקום מזבח להקרבת קורבנות, שולחן להנחת מנחות וכלי פולחן רבים – ביניהם צלמיות חרס דמויות אדם ודמויות סוסים וכן פולחן גדול ומעוטר. המקדש במוצא הוא מכלול המקדש היחיד מטיפוס זה שהתגלה עד כה בתחומי ממלכות יהודה וישראל. תוכניתו האדריכלית והעיטורים המעטרים את חפצי הפולחן דומים לאלה המיוחסים למקדש שלמה בירושלים, ואשר מתוארים בפירוט בספר מלכים א' פרק ו'."

 

ממצא חסר תקדים

במרץ 2019, לאחר סיום בנייתו של הגשר המוביל לירושלים והסרת מילויי החול שכיסו את האתר בעת הבניה, שבו הארכיאולוגים לתל מוצא – מעתה כחפירה אקדמית של אוניברסיטת תל אביב. "החפירות בעונה זו היו מאוד ממוקדות, והמטרה הייתה כפולה: ראשית, להמשיך לחשוף את מבנה המקדש, ושנית, להיעזר בטכנולוגיות מדעיות מתקדמות כדי לקדם את הבנת האתר," אומרת קיסילביץ. "מצאנו שאורכו של המבנה היה לפחות 21 מטר, וגילינו כי מתחת לרצפת חצר המקדש קיימים שרידים של מבנה פולחן נוסף, ככל  הנראה מהמאה ה-10 לפנה"ס."

 

החוקרים מציינים כי מכלול המקדש, על שכבותיו השונות, מהווה ממצא חסר תקדים בארכיאולוגיה של ארץ ישראל: מבני פולחן שהוקמו בתחילת תקופת הברזל 2,  ומקדש שהמשיך להתקיים לאורך מרבית ימי הבית הראשון, במקביל למקדש שלמה בירושלים. לפיכך האתר תורם רבות להבנת התפתחות הפולחן ביהודה, וכן להבנת תהליך התגבשותה של ממלכת יהודה.

 

במהלך החפירה דגמו החוקרים חומרים מארבע שכבות שנחשפו בחתך בצד המזרחי של המקדש, ושלחו אותם לבדיקה באמצעות טכנולוגיות שונות: OSL – שיטה פיסיקלית לתיארוך דגימות עפר; בדיקות פחמן 14 לתיארוך חומרים אורגניים; וטכניקות של מיקרו-ארכיאולוגיה הנעזרות במיקרוסקופים, בקרני אינפרה-אדום ובמכשירים מדעיים נוספים כדי לחשוף את הנסתר מן העין בממצאים הארכיאולוגיים. "תוצאות הבדיקות יספקו לנו מידע רב על המקדש," אומרת קיסילביץ. "בין היתר אנו מקווים שהן יסייעו לנו לדייק את תאריכי השכבות השונות, לברר אם המבנה ניטש לפרק זמן כלשהו, ולשחזר את אופי הפעילויות שהתרחשו בחצר המקדש. מכיוון שמרבית הפעילות הפולחנית התרחשה בחצר, בעוד מבנה המקדש עצמו היה נגיש רק לכוהנים, אנחנו מקווים שחפירה נוספת באזור זה תחשוף חפצי פולחן נוספים."

 

צלמית סוס (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

 

מי הקים את המקדש ומתי?

"לממצאי החפירה בתל מוצא, בעבר, בהווה ובעתיד, יש חשיבות רבה להבנת תקופת בית המקדש הראשון, ולהשוואה בין הממצאים הארכיאולוגיים לבין המקרא," מסכם פרופ' ליפשיץ. "עצם הימצאותו של מקדש הדומה למקדש שלמה במרחק קילומטרים ספורים מירושלים מעלה תהיות רבות, שכן הטקסט המקראי רצוף במאבקים באתרי פולחן מחוץ לירושלים, ואף קובע במפורש כי יש לעבוד את אלוהי ישראל אך ורק במקדש שבירושלים. יתרה מכך, ספרי מלכים ב' ודברי הימים ב' מספרים על שתי רפורמות דתיות שעסקו בדיוק בנקודה זו: הרפורמה של המלך חזקיהו בסוף המאה ה-8 לפנה"ס והרפורמה הקיצונית יותר של המלך יאשיהו, שהרס את כל אתרי הפולחן שמחוץ לירושלים בסוף המאה ה-7."

 

"אנחנו מקווים שהממצאים שלנו יסייעו לנו לענות על מגוון שאלות מסקרנות: מי הקים את המקדש במוצא ומתי? איזה פולחן התקיים בו בזמנים שונים? מה היה היחס בין הקהילה שסביב המקדש במוצא לקהילה שסביב המקדש בירושלים? האם כהני המקדש במוצא קיבלו על עצמם בשלב כלשהו את עליונותם של הכהנים והשליטים של המקדש בירושלים, ואם כן, מתי זה קרה? האם שרד המקדש במוצא את הרפורמות הדתיות של חזקיהו ויאשיהו, והאם הוא המשיך לפעול עד חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס?"

 

בשלב זה מתוכננות שתי עונות חפירה נוספות בתל מוצא, באביב 2020 ובאביב 2021, בהשתתפות סטודנטים וחוקרים מרחבי העולם, ובעיקר מישראל, מגרמניה, מצ'כיה ומארה"ב. החוקרים בטוחים שהרבה תגליות מרעישות עוד ממתינות להם באתר הייחודי שלא מפסיק להפתיע.

 

 

מחקר

26.01.2020
מי הזמין משלוח למלך?

חוקרים גילו: עשרות כתובות לרישום משלוחי סחורה של המלך ירבעם בן יואש נכתבו על ידי שני אנשים בלבד

  • רוח

אלגוריתם שפותח על ידי ארכיאולוגים, מתמטיקאים ופיזיקאים באוניברסיטת תל אביב מעלה כי עשרות כתובות משומרון בירת ממלכת ישראל הקדומה נכתבו על ידי שני אנשים בלבד, שהיו ככל הנראה סופרי או פקידי המלך ירבעם בן יואש המוזכר בספר מלכים ב'. לממצאים יש משמעות רבה להבנת נוהלי האדמיניסטרציה העתיקים בממלכה המשגשגת.

 

זו לא הכמות, זו האיכות

חוקרים מן החוג למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב ופרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה, פיתחו שיטה חדשנית לקביעת מספר הכותבים באוספי כתובות קדומות שהתגלו בחפירות.

 

הם יישמו את האלגוריתמים שפיתחו על כתובות שומרון - עשרות כתובות מנהליות קצרות שנחשפו בשומרון בירת ממלכת ישראל, ומצאו כי הן נכתבו על ידי שני בני אדם בלבד. "על פי הממצאים אנחנו מניחים שכל הכתובות נכתבו על ידי שני אנשים, ככל הנראה סופרי או פקידי המלך ירבעם בן יואש שמלך במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס", אומר פרופ' פינקלשטיין.

 

במחקר השתתפו פרופ' אלי טורקל, גב' שירה פייגנבאום-גולובין, ד"ר אריה שאוס וד"ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית בבית הספר למדיע המתמטיקה. המאמר פורסם בכתב העת Plos One.

 

אדמיניסטרציה בת 2028 שנים

"כתובות שומרון נמצאו בתחילת המאה ה-20 בחפירות העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל הקדומה", מסביר פרופ' פינקלשטיין. "מדובר בשברי חרס עם כתב בדיו (אוסטרקונים), ששימשו לרישומים מנהלתיים. על כל אחד מהם יש כתובת קצרה בכתב עברי קדום, ובה שנת המלך, הסחורה - יין או שמן, המיקום הגיאוגרפי שממנו הגיעה הסחורה, ולעתים גם שמו של השולח".

 

"ככל הנראה מדובר ברישומים מתקופה בת 7 שנים, שהתרחשה בימיו של המלך החשוב ירבעם השני (ירבעם בן יואש), שמלך במחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס. הסחורות המוזכרות נשלחו מנחלת שבט מנשה שבלב הממלכה, סביב הבירה, וחלק מהשמות המופיעים בכתובות מוזכרים גם בתנ"ך".

 

במשך שנים רבות תהו חוקרים אם הכתובות נכתבו על ידי נציגי המלך שישבו באותם אזורים שמחוץ לבירה, או בידי פקידי המלך בבירה עצמה עם הגעת הסחורה - דבר שיכול לסייע להבנת האדמיניסטרציה של הממלכה, וגם להערכת התפוצה של ידיעת קרוא וכתוב באותה תקופה. "אנחנו מיקדנו את השאלה ובדקנו: מהו מספר הכותבים של כתובות שומרון?", מסביר פרופ' פינקלשטיין.

 

כבר בתקופת התנ"ך עבדו במשמרות

כדי למצוא תשובה לשאלה המסקרנת, נעזרו החוקרים באלגוריתם לניתוח כתבי יד שפיתחו במחקר קודם על כתובות שנמצאו בתל-ערד, מוצב צבאי מרוחק של ממלכת יהודה מסביבות 600 לפנה"ס.

 

"השיטה מבוססת על השוואה והפרדה בין זוגות של כתבי יד בכל הצירופים האפשריים, וקביעה אם הם נכתבו על ידי אנשים שונים," אומרת שירה פייגנבאום-גולובין. "בתל-ערד האלגוריתם הראה ש-16 הכתובות נכתבו על ידי ארבעה אנשים לפחות. כשיישמנו את האלגוריתם על 31 מהאוסטרקונים משומרון, מצאנו כי מדובר בשני כותבים לפחות".

 

הממצא אמנם חשוב, אבל הפעם לא סיפק את החוקרים. "רצינו להגדיר מספר מדויק ככל האפשר של כותבים, או במונחים סטטיסטיים – מספר הכותבים הסביר ביותר. לשם כך נדרשנו לפיתוח נוסף", מוסיפה פייגנבאום-גולובין.

 

בעבודה החדשה ביצעו החוקרים שיערוך סטטיסטי של שגיאות אפשריות של האלגוריתם, שעשויות לנבוע מהעובדה שכתובות שומרון הן קצרות ומכילות מספר מועט של אותיות. "ערכנו סימולציות לשערוך שגיאות אפשריות עם קטעים קצרים שנלקחו מכתובות תל-ערד, שאותן אנחנו כבר מכירים," מסביר ד"ר ברק סובר. "לדוגמה, יישמנו את האלגוריתם על זוגות של קטעים קצרים שידענו מראש שנכתבו על ידי אותו אדם ומצאנו שהאלגוריתם כמעט ולא טעה. מכך הסקנו שהוא דייק גם בניתוח כתובות שומרון. המסקנה: מספר הכותבים בשומרון היה שניים בדיוק, בוודאות של 95%".

 

"למרות ניסיונות רבים, לא מצאנו מאפיינים טקסטואליים שניתן לשייכם לכל אחד מהסופרים במיוחד", מוסיף ד"ר אריה שאוס. "נראה כי השניים פעלו באותן השנים, קיבלו משלוחים מאותם מקומות וטיפלו באותם סוגי סחורה. במילים אחרות, ניתן לשער כי שני הסופרים או הפקידים פעלו במקביל, אולי במשמרות, וגיבו זה את זה".

 

האם נוכל ללמוד על האוריינות בעת העתיקה?

"במחקר שלנו הצלחנו לפתח כלי חדש וחשוב לחקירת טקסטים קדומים," אומר פרופ' פיסצקי ומוסף "חוקרים העוסקים בתחום זה, שנקרא פליאוגרפיה, מסתמכים כיום על צורת האותיות, החומר והדיו, התוכן ועוד. מעתה, בעזרת השיטה שלנו, הם יוכלו לקבוע גם את מספר הכותבים. במקרה של כתובות שומרון, הממצא מסייע לנו להבין טוב יותר את נוהלי האדמיניסטרציה בממלכת ישראל.

 

מסקנה אפשרית נוספת היא שידיעת מלאכת הכתיבה עדיין לא הייתה נפוצה ביותר בישראל בתקופה זו של המחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס, והתרכזה בעיקר בסביבת ארמון המלך. ניתן לשער שיכולת זו אפשרה גם כתיבה של טקסטים ספרותיים, מסוגת כתבי הנביאים הושע ועמוס, שחיו ופעלו בממלכת ישראל".

מחקר

01.01.2020
מחשבים מסלול מחדש

מחקרים שהתחילו עם כיוון מסוים והגיעו למקומות אחרים לגמרי

  • הנדסה וטכנולוגיה
  • מדעים מדויקים
  • רוח
  • רפואה ומדעי החיים

תמיד אומרים לנו שהדרך חשובה לא פחות מהמטרה. זה נכון לגבי תחומים רבים בחיים, ובמיוחד למי שעוסק במחקר. גמישות, סקרנות ותשומת לב לפרטים הקטנים יכולות להוביל לחשיפת אוצרות, שבכלל לא יצאנו לחפש. החוקרות והחוקרים שלנו מספרים על מחקרים שקיבלו תפנית, בזכות הפתעות משמחות בשטח ובמעבדות.

 

תסתכלו בקנקן

משלחת חפירה ארכיאולוגית גילתה שלפעמים, ממש כמו בפתגם הידוע, כדאי להסתכל בקנקן. "באחת ממשלחות החפירות במגידו הורדנו את המחיצות המפרידות בין ריבועי החפירה, ומצאנו כלי חרס שלם מלא בעפר", מספרת נעמה ולצר, דוקטורנטית בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.

 

"ארזנו אותו והתכוונו לשלוח אותו למעבדה לבדיקת שיירים מולקולאריים, כדי לגלות מה שמרו בתוך כלי חרס זה, שתוארך לסביבות 1100 לפנה"ס". הכלי נשאר במשרד ולאחר זמן מה התברר שהשימור באזור זה של החפירה לא מספיק טוב. לכן החליט הצוות לרוקן אותו מן העפר, באופן מבוקר כמובן, ושפך את תכולתו על השולחן. "את מה שחיכה לנו שם לא ציפינו למצוא: אוצר תכשיטים יקרי ערך, שנחשב לאחד המטמונים העשירים ביותר מתקופת המקרא שנמצאו בישראל!".

 

חשוב להסתכל בקנקן. כד החרס שנתגלה בחפירות מגידו. צילום באדיבות המכון לארכיאולוגיה ע״ש סוניה ומרקו נדלר

 

בין היתר, נמצאו במטמון תשעה עגילים גדולים וטבעת חותם עם חריטה של דג עשויים זהב, למעלה מאלף חרוזי זהב קטנים, מחרוזות ותכשיטים עשויים כסף. "כך מצאנו את המטמון הגדול של שטח H, שמוצג היום בתצוגה הקבועה של מוזיאון ישראל בירושלים", מסכמת ולצר.

 

אם גם אתם בעניין חפירות ואוצרות, תשמחו לדעת שהרישום לעונת החפירות במגידו בקיץ 2020 בעצומה.

 

עגילים, טבעות וחרוזי זהב. אחד המטמונים העשירים ביותר מתקופת המקרא שנמצאו בישראל. צילום באדיבות המכון לארכיאולוגיה ע״ש סוניה ומרקו נדלר

 

התיעוד הכי ארוך במקום הכי נמוך

מים שקטים חודרים עמוק, עמוק מאוד, ואפילו יכולים לחולל רעידת אדמה של ממש: "חיפשתי מקומות שבהם אפשר לדגום סלע, ששקע בסביבה שקטה על קרקעית אגם ים המלח", נזכר פרופ' שמוליק מרקו, ראש בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר.

 

"המטרה הייתה למדוד את התכונות המגנטיות של הסלע, על מנת לשחזר את השינויים שחלו בשדה המגנטי של כדור הארץ בעבר. המידע הזה חיוני להבנת ההתנהגות של השדה, שמהווה אחת התעלומות החשובות בגאולוגיה. לחוקרים אין עדיין הסבר מניח את הדעת למנגנון שגורם לשינויים שחלים בשדה המגנטי, כגון היפוכים מפתיעים או שינויים מתמידים במיקום הקטבים המגנטיים. תוך כדי דגימה בסלעים, שנראו מסודרים כאילו ששום דבר לא הפר את שלוותם מעולם, מצאתי שכבות שנראו מבולגנות. המחקר תפס תפנית לא צפויה, ואחרי שמצאתי הוכחות לכך שאת ה״בלגן״ חוללו רעידות אדמה - זה הפך לנושא העיקרי של המחקר".

 

במקום הכי נמוך. שכבות סלע בים המלח

 

בגלל שסיסמוגרפים מודרניים קיימים רק כמאה שנה, זה זמן קצר מדי בכדי לתעד מספיק רעידות אדמה חזקות באזור מסוים, ולכן אי אפשר לדעת איך האזור מתנהג בפרקי זמן ארוכים. אצלנו בישראל למשל, יש תיעוד החל מתקופת התנ"ך (כ-3,000 שנה), וזה עדיין נחשב מעט. "אבל עכשיו יש לנו תיעוד של רעידות האדמה שקרו בסביבות ים המלח ב-220 אלף השנים האחרונות, שנחשב לשיא עולמי, היות ואין עוד תיעוד כל כך ארוך ורציף בשום מקום בעולם", מסכם פרופ' מרקו.

 

מסודרות ומבולגנות. שכבת סלע שהסדר המקורי בה הופר בין שכבות מסודרות

 

הארה ממקום לא צפוי

לקראת סיום לימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל, החליטה ד"ר אינס צוקר מהפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן להנחות סטודנט לתואר ראשון במחקר קצר ומבטיח, שההיפותזה שלו התבססה על תוצאות קודמות.

 

אבל כמו שכולנו יודעים, רק דבר אחד בטוח, וכל השאר נתון לשינויים: "מטרת המחקר הייתה להראות הבדל בפגיעה בליפוזומים (מעין כדוריות מיקרוסקופיות בנויות מחלל מוקף ממברנה וממולאות בנוזל פלוריסנטי, המשמשות כיום כלי חשוב הן במחקר אקדמי של ממברנות ביולוגיות והן ברפואה), על ידי ננוחומר בשם MnO2, המיוצר במבנים שונים", מסבירה ד"ר צוקר.

 

"בעבר, הראינו דליפה של חומר פלוריסנטי (כלומר, פגיעה בשלמות הליפוזום), כתלות בתכונות פני השטח של ננוחומרים, והפעם רצינו להראות זאת כתלות במבנה. אבל... למחקר חוקים משלו - לא הצלחנו לזהות שום פגיעה כזו. רגע לפני שהמחקר נגנז, לקחנו את המערכת למיקרוסקופ פלוריסנטי, שבו ראינו למרבה ההפתעה כי הליפוזומים והננוחומר עוברים אינטראקציה מסוג שאינו נצפה בעבר בהקשר זה: הליפוזומים עוטפים את הננוחומר, אבל נשארים ככדוריות שלמות ללא דליפה! זה אכן היה נס גדול ומאיר תרתי משמע".

 

"הרבה פעמים גילויים לא צפויים מפתיעים אותנו". ד"ר צוקר במעבדה

 

הלו ספייסבוי

עוד ערב שגרתי של סקירת חלל בטלסקופ רובוטי על ידי ד"ר יאיר הרכבי מהחוג לאסטרופיזיקה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר, הוביל לתצפית בתופעה שטרם נראתה כמותה: כוכב שחזר לחיים.

 

"לפני כמה שנים נתקלנו ב'כוכב שלא רצה למות', והמשיך להתפוצץ שוב ושוב", מספר הרכבי. "בכל לילה הטלסקופ היה מוצא המון דברים חדשים, רובם לא מעניינים. גם לגבי הסופרנובה הזו (שהיא כוכב שהתפוצץ) חשבנו בהתחלה שהיא לא מעניינת, כי כשהסקר תפס אותה לראשונה היא הייתה בשלב דעיכת האור וחשבנו שזהו, פספסנו את החלק המעניין. אבל אחרי כמה שבועות שמנו לב שהסופרנובה התחילה להתבהר מחדש, שזה משהו שלא אמור לקרות, ולכן התחלנו להתעניין ולעקוב אחרי הסופרנובה עם טלסקופים נוספים".

 

סופרנובה מתפוצצת במרחק שנות אור

 

"בדרך כלל, בפיצוץ של כוכב עוצמת האור עולה ויורדת ונעלמת אחרי כמה חודשים. במקרה הזה עוצמת האור עלתה וירדה, ואז עשתה זאת ושוב. סה״כ חמש פעמים במשך שנתיים. מה שהפתיע אותנו עוד יותר הוא שגילינו שהכוכב הזה בעצם התפוצץ כבר ב-1954, ואחרי שכוכב מתפוצץ הוא לא אמור להתפוצץ עוד פעם, כי הרי לא אמור להיות יותר כוכב אחרי הפיצוץ. עד היום אף אחד לא מצליח להסביר מה בדיוק קרה שם, ומאז לא ראינו אירוע דומה".

 

אי אפשר לדעת מה יילד לילה. ד"ר הרכבי ומצפה כוכבים בהוואי

 

לא לריב, יש מקום לכולן

קרה לכם פעם שחיפשתם פיתרון לבעיה, ועל הדרך מצאתם תשובה לשאלה נוספת, אחרת לחלוטין? זה בדיוק מה שקרה לפרופ' נועם שומרון מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר.

 

"רצינו לפתור זיהוי של מחלה אחת, ראינו נוספות בדרך ולכן שמנו אותן כמטרה נוספת למחקר", הוא מספר. "עקבנו אחרי אלפי נשים בהריון, כדי לאפיין מולקולות בדם היכולות להוות סמנים מוקדמים לרעלת היריון, שעשויה להופיע רק בקרב נשים הרות, החל מהשבוע ה-20 ואילך. לא רק שמצאנו אותן, אלא גם הצלחנו לאפיין בדרך מולקולות היכולות להעיד על סכרת היריון" (אין קשר בין שתי המחלות, מלבד העובדה שהן מתרחשות בהיריון).

 

"מה שמרגש בכל הסיפור הזה, הוא שכיום אין עדיין דרך לזהות בבדיקת דם פשוטה בשליש הראשון להיריון מחלות הפורצות רק בשליש השני או השלישי, אבל התגלית שלנו תאפשר לפתח בדיקות פשוטות מסוג זה עבור שתי המחלות, כדי לנקוט אמצעי מניעה כבר בשלבים מוקדמים ולהבטיח את שלום האם והעובר".

 

פרופ' שומרון מספר על התגלית המקרית באירוע "אתנחתא"

 

מחקר

22.10.2019
קופסאות השימורים של האדם הקדמון

ארכיאולוגים מאוניברסיטת תל אביב חשפו לראשונה עדויות כי האדם איחסן מזון לטווח ארוך כבר לפני 400 אלף שנים

  • רוח

נהוג לדמיין את האדם הקדמון כמי שיצא לצוד מדי יום ולאכול את השלל "מהיד לפה". אחרי שגילו שהאדם הקדמון היה הרבה יותר מחושב משחשבנו ואף נהג למחזר כלים, חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' רן ברקאי ופרופ' אבי גופר, חשפו ממצא פרהיסטורי פורץ דרך נוסף: עצמות יחמורים ועליהן סימני חיתוך המעידים כי העצמות נשמרו שלמות ומכוסות בעור למשך תקופה של עד 9 שבועות, ורק בשעת הצורך הופק מהן מח העצם המזין. הממצאים הם עדות קדומה ביותר, אולי הקדומה ביותר המוכרת לנו, לאחסון מתוכנן של מזון על ידי בני אדם קדומים. מקורם במערת קסם שליד ראש העין, בה חיו בני אדם בתקופה שבין 420,000 ל-200,000 אלף שנה לפני זמננו.

 

במחקר השתתפו הארכיאו-זואולוגים ד"ר רות בלסקו מן המכון לאבולוציה של האדם בבורגוס, ופרופ' ג'ורדי רוזל מן המכון הקטלני לאקולוגיה אנושית קדומה ואבולוציה חברתית בטרגונה, ספרד, שביצעו את ניתוח עצמות בעלי החיים מהמערה. המאמר התפרסם בכתב העת Science Advances.

 

"מערת קסם התגלתה ליד ראש העין בשנת 2000, במהלך עבודות להרחבת כביש 5; מאז אנחנו חופרים בה, והיא לא מפסיקה להניב תגליות מרתקות," מספר פרופ' ברקאי. "המערה מהווה מעין קפסולת זמן שהשתמרה במשך כ-200,000 שנה, מתקופה עלומה יחסית בתולדות האדם – בין 420,000 ל-200,000 שנה לפני זמננו. כיום היא נחשבת לאחד האתרים הפרהיסטוריים החשובים בעולם."

 

במחקר הנוכחי נעזרו החוקרים בכלי מחקר מתקדמים כדי לבחון שברי עצמות שנמצאו במערה. פרופ' ברקאי מסביר: "מדובר בעיקר בעצמות של גפיים קדמיות ואחוריות של יחמורים שניצודו בסביבה. אנחנו מניחים שהציידים ביתרו את הציד בשטח, ונשאו אל המערה רק חלקים נבחרים – בעיקר איברים עתירי בשר ושומן, גפיים וגולגולות. כמעט כל עצמות הגפיים נופצו כדי להפיק מהן את מח העצם, שהוא בעל ערך תזונתי גבוה במיוחד. אנחנו מצאנו סימני חיתוך ייחודיים ועמוקים במיוחד בשני הקצוות של העצמות התחתונות בגפיים, שאינם מוכרים משום אתר אחר בעולם. ביקשנו לברר את משמעותם."

 

תכנון לטווח ארוך

לאחר בדיקות רבות במעבדה, הגיעו החוקרים למסקנה שהסימנים הייחודיים נוצרו על ידי כלי צור בתהליך שנועד להפשיט מהעצם עור יבש. "מיד אחרי הציד קל לקלף את העור מהחיה, אך לאחר תקופה, כשהעור כבר יבש, הפעולה הרבה יותר קשה ודורשת מאמץ מיוחד," אומר פרופ' ברקאי. "על סמך סימני החיתוך המסיביים על העצמות העלינו את ההשערה שרגלי היחמורים שניצודו אוחסנו במערה כשהן עדיין מכוסות בעור, במטרה לשמר את מח העצם שבתוכן בצורה הטובה ביותר. רק כעבור זמן מה, לאחר שהעור כבר יבש, הוא קולף מהעצם, והעצם רוסקה על מנת לצרוך את מח העצם." סידרת ניסויים שבוצעו בעצמות איילים בני זמננו הראו כי מח העצם יכול להשתמר במצב ראוי למאכל בתוך גפה מכוסה בעור, לתקופה של עד 9 שבועות, וכי סימני הביתור שביצעו החוקרים במטרה להסיר את העור היבש זהים לאלה שהתגלו במערת קסם".

 

"אפשר לומר שדיירי מערת קסם היו הראשונים בעולם שהשתמשו בגפיים של יחמורים כמו בקופסת שימורים," מסכם פרופ' ברקאי. "הממצאים שלנו הם העדות הקדומה ביותר לטכניקה המשמרת מזון באופן מתוכנן לטווח ארוך. המשמעות היא, שבניגוד להנחה שהייתה מקובלת עד היום, יושבי המערה לא צרכו מיד את כל המזון שצדו, אלא חשבו קדימה, והתלות שלהם בציד יומיומי פחתה. אנחנו סבורים שהיכולת הזאת, לצד השימוש הקדום ביותר באש לצליית בשר, שהתגלה אף הוא במערת קסם, מהווים מענה לשינוי מהותי שהתרחש באותה תקופה: היעלמותם של הפילים מהאזור. קודם לכן היוו הפילים מקור ללא מתחרים של שומן ובשר, וכשהם נעלמו, נדרשו בני האדם למצוא פתרונות אחרים, ולהפיק מזון מספק ואיכותי מבעלי חיים קטנים הרבה יותר - בעיקר יחמורים. ממצאי מערת קסם מעידים על מהפך טכנולוגי ותרבותי משמעותי ביותר בפרק הזמן הזה, ושימור מזון הוא אחד מהשינויים שאפשרו למין האנושי להמשיך לשגשג באזורנו לאורך תקופות ארוכות מאד. ניתן לומר כי מאז ועד היום בני אדם משמרים מזון, וראשיתה של התנהגות חשובה זו במערת קסם לפני כ-420,000 שנים."

 

ד"ר רות בלסקו במהלך ניתוח עצמות בעלי חיים ממערת קסם במעבדות המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב (צילום: ג'ורדי רוזל)

ד"ר רות בלסקו במהלך ניתוח עצמות בעלי חיים ממערת קסם במעבדות המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב (צילום: ג'ורדי רוזל)

 

מחקר

03.10.2019
האם פרעה היה המהפכן הטכנולוגי הראשון?

נמצאו ראיות לקפיצה טכנולוגית וחברתית באדום המקראית, לאחר מסעו של פרעה שישק בערבה במאה ה-10 לפנה"ס

  • רוח

מחקר ארכיאולוגי חסר תקדים בהיקפו, בראשות פרופ' ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב, ובשיתוף אוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, חשף את סיפור צמיחתה של ממלכת אדום המקראית כמעצמה טכנולוגית וחברתית, באמצעות ניתוח מדוקדק של פסולת תעשיית הנחושת בערבה. אחת ההפתעות הגדולות של המחקר: מי שהוביל את אותה התפתחות היה לא אחר מפרעה שישק, שעבר באזור במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס.

 

דברים שמוצאים באשפה

כמעט בכל סדרת בלשים שמכבדת את עצמה, מוצא את עצמו הגיבור הראשי מחטט בפחי הזבל של מושא המעקב שלו, כדי למצוא רמזים וראיות. גם הארכיאולוגים עושים את זה, אלא שבמקרה שלהם מדובר בפסולת ישנה מאוד.

 

החוקרים ניתחו מאות ממצאים, ממכרות הנחושת הקדומים בפינאן שבירדן ובתמנע פה בישראל, על מנת לשחזר את התפתחותה ואת שכלולה של תעשיית ייצור הנחושת, לאורך כ-500 שנים, סביב תחילת האלף הראשון לפני הספירה (1300–800 לפנה"ס).

 

באמצעות בדיקות מיקרוסקופיות וכימיות של סיגי נחושת (שהיא פסולת כבשנים), זיהו החוקרים שינויים טכנולוגיים דרמטיים בטווח קצר. הם הצליחו להראות נפילה סטטיסטית ברורה בכמות הנחושת בסיגים, כלומר זינוק ביעילות תהליך ההפקה. מחקרם התפרסם בכתב העת PLOS ONE.

 

לפעמים אשפה היא אוצר. יותר מ-6 מטר פסולת ייצור נחושת נחפרה בח'ירבת עין נאחאס שבירדן (צילום: פרופ' תום לוי)

 

"יש חוקרים שמנסים לגמד את הפקת הנחושת באזור הערבה בתקופה הזו", מסביר פרופ' בן יוסף. "לטענתם, חי כאן אוסף רופף של שבטים, שהפיקו נחושת באופן ארעי ומזדמן. הממצאים שלנו סותרים את התפיסה הזאת ועולים בקנה אחד עם הסיפור המקראי, לפיו הייתה ממלכה באזור עוד "לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל' (בראשית ל"ו). את הראיות שמצאנו לתעשיית הנחושת בערבה ניתן לייחס אך ורק לממלכה ריכוזית והיררכית, כלומר לאותה אדום קדומה ומקראית.

 

בהתאם, אופן יישום הטכנולוגיה ושינויים ביעילותה לאורך זמן משקפים תהליכים חברתיים, והתוצאות שלנו מלמדות לראשונה על הזמן ועל האופן בו הופיעה חברה מורכבת, שחלשה על המרחב כולו, וחברה זו מזוהה עם אדום המקראית".

 

ההייטק של העת העתיקה

הנחושת, ששימשה בעת העתיקה להפקת כלים וכלי-נשק, הייתה המשאב היקר ביותר בחברות המזרח הקדום. הפקתה נחשבה לתהליך מורכב, המצריך שלבים שונים ורמות שונות של מומחיות: על חרש הנחושת היה לבנות כבשן חומר בממדים מסוימים מאוד, לספק לכבשן הזה כמות מדויקת של חמצן ופחם, לשמור על טמפרטורה של לא פחות מ-1,200 מעלות צלזיוס, להזרים פנימה כמות קבועה של אוויר ולהוסיף לקדירה תערובת מורכבת של מינרלים.

 

"כמו היום, גם אז היו מומחים שעסקו באופן קבוע ב'מחקר ופיתוח'", אומר פרופ' בן יוסף ומסביר "הישגים טכנולוגיים נשמרו כסוד מקצועי, וניהול התעשייה היה קשור באופן ישיר לאליטה השלטונית".

 

מה לפרעה ולטכנולוגיה?

כאמור, את הזינוק ביעילות תהליך ההפקה של הנחושת מייחסים הארכיאולוגים למסעו הצבאי של פרעה שישק באזור, במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס.

 

"בבת אחת עלתה יעילות תעשיית הנחושת באזור, שמצביעה על עבודה לפי פרוטוקולים מדויקים, שאפשרו ייצור כמות גדולה מאוד של נחושת במינימום אנרגיה", מסכם פרופ' בן יוסף.

 

"המצרים הצליחו לזעזע את אדום באופן שהביא לקפיצה הטכנולוגית. כצרכני נחושת מיובאת, למצרים היה אינטרס מובהק בייעול התעשייה בערבה, ונראה שדרך קשריהם רחוקי-הטווח הם היוו זרז לאימוץ אדומי של חידושים טכנולוגיים מהמרחב כולו. כך למשל, מופיע הגמל לראשונה באזורנו מיד אחרי מסעו של שישק. למעשה, אפשר לומר כי ההתערבות המצרית הפכה את אדום למעצמת הנחושת הגדולה ביותר במזרח הקדום".

 

מחקר

11.09.2019
כל פיסה נחשבת: האדם הקדמון מיחזר כלים

נמצאו ראיות ראשונות לשימוש בכלים ממוחזרים זעירים בארץ ישראל של לפני חצי מיליון שנה

  • רוח

"יש לנו תדמית של בני אדם קדומים כיצורים מגושמים וגדולים שמתנפלים על הפיל עם כלי אבן גדולים, זוללים כמה שאפשר לזלול, ממלאים את הבטן ואז הולכים לישון. למעשה, תהליך הביתור היה מורכב בהרבה מכפי שחשבנו." אומר פרופ' רן ברקאי, מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, לאור ממצאים חדשים שנמצאו באתר הפרהיסטורי רבדים שבמרכז הארץ.

 

צוות בינלאומי של חוקרים, בהובלת ד"ר פלאביה ונדיטי ופרופ' ברקאי, ערכו ניתוחים חדשניים לנתזי צור זעירים בני 300 עד 500 אלף שנה. מהניתוח המיקרוסקופי וניתוח השיירים האורגניים שזוהו על כלי הצור הקטנטנים, החוקרים מסיקים שנתזי הצור לא היו פסולת תעשייתית, שנותרה מייצור כלים גדולים יותר, אלא תוצאה מכוונת ומושכלת של מיחזור כלי צור קיימים – מיחזור ששימש את תושבי האתר לביתור כירורגי של פילים ובעלי חיים נוספים.

 

"מדובר בניתוחים חדשניים של פריטי צור ישנים, מהתקופה הפליאוליתית התחתונה, הכוללים תצפיות מיקרוסקופיות אחר סימני שימוש – use-wear analysis – ואחר שיירים אורגניים – residue analysis", מסביר פרופ' ברקאי. "בעצם חיפשנו סימני שחיקה, שבירה, שריטה ואפילו שיירים אורגניים שנותרו בקפלים של נתזי הצור, והכול במטרה להבין למה הם שימשו".

 

גם לנתזים הקטנטנים היה שימוש חשוב

האתר ברבדים, בין צומת שמשון לצומת נחשון, מיוחס לבני אדם ממין הומו ארקטוס ולתרבות האשלית. תרבות זו, שנפוצה באפריקה, באירופה ובאסיה, התאפיינה בייצור תקני, מוקפד ואסתטי של כלי אבן, כמו אבני היד ששימשו בעיקר לביתור בעלי חיים גדולים. יצוין כי בני אדם קדומים היו תלויים בבשר ובעיקר בשומן של בעלי חיים לקיומם, ומכאן שהייתה חשיבות עליונה לביתור איכותי של בעלי החיים הגדולים והפקת כל קלוריה אפשרית מהם. הכלים שנמצאו באתר רבדים השתמרו היטב, ופרופ' ברקאי וצוותו כבר מצאו בעבר גם סימני שימוש וגם שיירים אורגניים על כלים גדולים. כעת, לראשונה, החוקרים הוכיחו שגם לנתזים הקטנטנים היה שימוש חשוב – וכן שהם מוחזרו בכוונה מכלי אבן גדולים יותר שיצאו מכלל שימוש וננטשו.

 

"לראשונה יש לנו תוצאות שמוכיחות שימוש בנתזים קטנטנים באורך של כשלושה ס"מ בסך הכול", אומר פרופ' ברקאי. "אלה כלים שיוצרו בתהליך של מיחזור: בני האדם הקדומים לקחו פריטי צור שיצאו מכלל שימוש ומיחזרו אותם למטרות אחרות. במשך עשרות שנים הנתזים הקטנטנים לא זכו לתשומת לב במחקר הארכיאולוגי, והדגש במחקר היה על כלי האבן הגדולים, המעוצבים, המסותתים, המושקעים והמרשימים. אנחנו מראים כאן שהכלים הזעירים יוצרו בכוונה והיו בעלי תפקיד חשוב בארגז הכלים של בני האדם הקדומים".

 

לאחר מחקר בן שלוש שנים וניתוחים מיקרוסקופיים של מאות נתזי צור קטנטנים מהאתר של רבדים, החוקרים מצאו 107 נתזים קטנטנים שעליהם סימני שימוש מביתור בעלי חיים. בנוסף לסימני השחיקה, על 11 מתוך ה-107 הנתזים נמצאו גם שיירים אורגניים – בעיקר של עצם, אבל גם של רקמות רכות.

 

ניסויים שבוצעו בהעתקים של הכלים הארכיאולוגיים לימדו שהנתזים הקטנים יעלים מאוד בביצוע מלאכות ביתור עדינות ומדויקות, ושהם שימשו לפרק זמן קצר מאוד. ככל הנראה, הכלים הזעירים שימשו בשלבים ספציפיים של הביתור, שהצריכו פעולות חיתוך מדויקות, כמו הפרדת גידים. יש להניח שהנתזים הקטנים שימשו לצד הכלים הגדולים יותר בביתור בעלי חיים באתר, בין היתר לביתור פילים – שהיו מקור המזון העיקרי ברבדים.

 

לא בזבזו דבר

"הנתזים הזעירים היו כלים כירורגיים שיוצרו ושימשו לחיתוך עדין ומדויק של חלקים ייעודיים בגוף הפיל, במטרה להפיק כל קלוריה אפשרית, וכן חומרים כמו גידים ועור, מבעלי החיים הניצודים." מסביר ברקאי,  "הפעולות הללו משקפות תרבות מעודנת, מדויקת, מחושבת וסביבתית. הקולגות האמריקאים שלי לא יאהבו את זה, אבל לי אין ספק שהייתה להם מודעות סביבתית מפותחת. הם מחזרו את הכלים שלהם הרבה לפנינו והם לא בזבזו מזון כמונו. למעשה, הם לא בזבזו דבר. אני בטוח שהחשיבה האקולוגית הזו היא שאפשרה לבני האדם הקדומים לשגשג במשך מאות אלפי שנים".

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive