מחקרים

מחקר חדש של בית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלאגר קובע כי שימוש גובר בסמארטפון וברשתות החברתיות עשוי להוביל לבעיות שינה, לנמנום ולתחושת עייפות במהלך היום, ואף לחריקת שיניים ולכאבים בשרירי הפה ומפרקי הלסתות. המחקר נערך במסגרת עבודת הגמר של ד''ר יצחק הוכהאוזר ובהובלת ד"ר אלונה אמודי-פרלמן, ד''ר פסיה פרידמן-רובין, פרופ' אילנה אלי ופרופ' אפרים וינוקור. המחקר צפוי להתפרסם בקרוב בכתב העת Quintessence International.

מי שמשתמש יותר - סובל יותר

"בעידן של היום אנשים חיים בתחושת FOMO (fear of missing out), והם רוצים להישאר כל הזמן מעודכנים ולדעת בכל רגע 'מה חדש'. הצורך הזה יוצר באופן טבעי גם תלות גוברת בנייד שגורר בעקבותיו תחושות של לחץ וחרדה – 'מישהו עשוי לכתוב משהו ברשתות החברתיות ואני אפספס או לא אהיה בעניינים'", מסבירות ד''ר פסיה פרידמן-רובין ופרופ' אילנה אלי.

במחקר, הראשון מסוגו שנערך בארץ, החוקרות והחוקרים השוו בין שתי קבוצות (סך הכל כ-600 משתתפים): קבוצת אנשים חילונים משתמשי סמארטפון, וקבוצת אנשים חרדים שמרביתם משתמשים בטלפון "כשר" ללא חיבור לאינטרנט. במחקר הנשאלים התבקשו להתייחס למספר היבטים המאפיינים שימוש יתר בטלפון, בהם תחושת לחץ ומתח לאורך היום, נטייה להתעורר בלילה, צורך בזמינות בנייד, ותופעות  של חריקות שיניים וכאבים במפרק הלסת.

הממצאים במחקר חד משמעיים: 54% מהחילונים משתמשי הסמארטפון מרבים להתעורר בלילה ברמה בינונית עד גבוהה לעומת 20% בלבד בקרב החרדים. בנוסף, מחצית מהחילונים חשים תחושות של לחץ בגלל הטלפון הנייד ברמה בינונית עד גבוהה לעומת 22% בלבד בקרב החרדים. הפערים בין הקבוצות באים לידי ביטוי גם בשאלת הצורך בזמינות של המכשירים הניידים: 45% מהחילונים השיבו שהצורך שלהם לזמינות של המכשיר הנייד הוא בינוני עד גבוה, לעומת 20% בלבד בקבוצת החרדים.

פערים אלו אף מתחדדים יותר כאשר בוחנים את הפגיעה בשרירי הלעיסה ומפרקי הלסת: 45% מהחילוניים הצביעו על תסמינים של חריקות שיניים (24% ביום ו-21% בלילה), ו-29% מתוכם טענו לכאבים בשרירי הלסתות, לעומת כ-14% בלבד מהחרדים שסובלים מתסמינים אלו (13.5% - חריקות שיניים ו-14% כאבים בשרירי הלסתות). בין הגורמים התורמים להתפתחות כאבי השרירים ושחיקה השיניים ניתן לזהות את רמת השימוש בטלפון הנייד במהלך הלילה והלחץ הנגרם בגלל הטלפון הנייד.

החסרונות של מהפכת הטכנולוגיה

ד''ר פסיה פרידמן-רובין הסבירה שעל אף ההבדלים בתפיסות החברתיות בין קבוצות האוכלוסייה, שיכולים להשפיע על מידת הלחץ שבו הם שרויים, המחקר הצליח לבודד את השפעת הסמארטפון ולהצביע עליו כמקור מייצר חרדה. "למהפכת הסמארטפון יש אומנם יתרונות רבים בכל הקשור לנגישות וזמינות למידע, אך הרצון להתעדכן בפוסטים החדשים שעלו ברשתות החברתיות, או בכתבה החדשה שפורסמה באתר כזה או אחר, והצורך להיות זמינים כל הזמן - גם יוצר בקרב המשתמשים תחושה של לחץ וחרדה".

"במחקר הנוכחי מצאנו בפעם הראשונה קשר בין שימוש גובר בסמארטפונים המאפשרים גלישה באפילקציות חברתיות, לבין התגברות משמעותית של מקרי התעוררות בלילה (שגורמים לעייפות במהלך היום), כאבים באזור הפנים והלסת ושל הידוק לסתות ביום וחריקת שיניים בלילה – תסמינים פיזיים שנובעים לעתים קרובות ממתח וחרדה, ואף עשויים להוביל לפגיעה פיזית כגון שחיקת השיניים ופגיעה במפרקים. אנחנו אומנם בעד ההתקדמות הטכנולוגית אך כמו בכל דבר בחיים, גם שימוש רב מדי בסמארטפונים עשוי לעורר תסמינים שליליים וחשוב שהציבור יהיה ער להשלכות שיש לכך על הגוף והנפש".

בדצמבר 2019 התקבלה במייל של פרופ' אהוד גזית, ראש מרכז בלווטניק לפיתוח תרופות באוניברסיטת תל אביב, פנייה נרגשת מניו-יורק. סקוט רייך, שבנו, איליי (שהיה אז בן תשעה חודשים), אובחן כלוקה בתסמונת גנטית קשה ונדירה ביותר בשם FOXG1 (דמויית תסמונת רט), שפוגעת באופן חמור בהתפתחות המוח. הוא חיפש בכל העולם מומחים שיוכלו לפתח תרופה למחלה הנדירה, ולאחר המלצות של אנשי בריאות ומדע מובילים, הגיע למרכז בלווטניק באוניברסיטת תל אביב שבישראל. בכל העולם חיים היום רק כ-700 חולים מאובחנים בתסמונת זו, רובם ככולם ילדים עם נכויות קשות, ובשל נדירותה היא כמעט ולא נחקרה עד עתה, ואין לה כל טיפול.

מרכז בלווטניק מתמחה בתחום הקרוי drug repurposing: ניתוב מחדש של תרופות מאושרות וחומרים בטוחים לשימוש על מנת לסייע לאנשים עם מחלות נדירות, שאינם מקבלים מענה מחברות התרופות הגדולות. ד"ר אדי פיצ'נוק, ראש היחידה לסריקות ביולוגיות בתפוקה גבוהה במרכז, שהוביל באותה עת מספר מחקרים עבור משפחות נוספות, נענה מיד לאתגר החדש. כך החל המרוץ להצלת הפעוט איליי רייך.

ד"ר פיצ'נוק וקבוצתו קיבלו לידיהם דגימה מהתאים של איליי, שהופקדו בבנק הביולוגי ע"ש קוריאל לדגימות ביולוגיות של חולים במחלות נדירות, ובנו מערכת סריקה מותאמת אישית כדי לבחון את תגובת התאים למגוון חומרים בטוחים ומאושרי FDA. המטרה: למצוא תרופה (שפותחה במקורה לצורך אחר), אשר תגדיל את כמות החלבון FOXG1 במוחו של איליי, ותפצה על החסר שנגרם על ידי המוטציה.

החוקרים ידעו שזוהי אולי התקווה האחרונה של איליי לחיים רגילים: אם וכאשר תימצא עבורו תרופה יעילה ובטוחה, הוא יוכל לקבל אותה כטיפול חמלה. "מערכת הסריקה שלנו מבוססת על חלבון זורח, או חלבון מדווח, המבוטא בגחליליות, שמחליף את החלבון הפגום בתאים של איליי," מסביר ד"ר פיצ'נוק. "אנחנו סורקים ספרייה של כ-7,000 חומרים מאושרי FDA, שפותחו עבור מגוון מחלות כמו סרטן, הפרעות פסיכיאטריות ותסמונות דלקתיות שונות, ובוחנים את תגובת החלבון המדווח לכל אחד מהם. אנחנו עדיין בעיצומו של התהליך, אבל לשמחתנו, נראה שיש אור בקצה המנהרה. לאחרונה הצלחנו לגלות מספר תרופות שככל הנראה יוכלו לסייע להצלתו של איליי, ואנחנו כמובן ממשיכים לחפש תרופות נוספות".

לדבריו של ד"ר פיצ'נוק, בשלב הבא החוקרים יסתייעו בשיטות מתקדמות של הנדסה גנטית כדי להפוך את דגימות העור של איליי והוריו לתאי גזע, ובהמשך לנוירונים. בסופו של התהליך תיבחן השפעת התרופות הנבחרות על הנוירונים של איליי, בתקווה שאכן יקרה הנס, והמוח יחזור לקצב התפתחות תקין. החוקרים אופטימיים".

יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה

"כששמענו את תוצאות האבחון הקשה של איליי, אמרתי מיד לאשתי ליסה: 'אנחנו חייבים לפנות לישראל. שם נמצא את הידע, הניסיון והחשיבה מחוץ לקופסה שכל כך נחוצים לנו.' פנינו לקהילה היהודית בארה"ב ולחברים בישראל, ובאמצעותם הגענו למרכז בלווטניק," מספר האב סקוט רייך. "מהיום הראשון הרגשנו שהגענו למקום הנכון. הצוות מאוד יצירתי, פועל במהירות ובמסירות עצומה כדי למצוא תרופה לבננו, ולא רק כדי לפרסם עוד מאמר מדעי בכתב עת יוקרתי. עבורנו, במצב המאתגר שאליו נקלענו, יש ליחס הזה ערך עצום. בכל יום אני מתפלל להחלמת בני, אבל בתוך ליבי אני יודע שהצוות של בלווטניק עושה כל שביכולתו כדי שאיליי ימשיך לחיות."

ד"ר אבי רווה, המנהל המדעי של מרכז בלווטניק לפיתוח תרופות, מסביר כי המרכז מציג גישה מחקרית ייחודית ליישום התפיסה של רפואה מותאמת אישית על מחלות נדירות. "אנחנו נותנים מענה למשפחות מכל רחבי העולם, רגע לפני שהן מאבדות תקווה. בניגוד למוסדות מחקר גדולים, אנחנו פועלים כמו חברת סטארטאפ קטנה, זריזה ודינמית, שמדלגת על רוב הביורוקרטיה, ומגיעה מיד אל לב המשימה. במקרה של איליי רייך, כשחלון הזמן להתפתחות מוחית הולך ונסגר, הגמישות שלנו היא קריטית ביותר, וכולי תקווה שנעמוד במשימה."

"חלפה שנה מאז שהחלטנו להגיע לישראל ולפנות למרכז בלווטניק, והיום אני יכול לומר בוודאות שזו הייתה הבחירה הנכונה עבורנו," מסכם סקוט רייך. "בזכות הרוח הישראלית של שיתוף פעולה, רתמנו למאמץ גם חוקרים ממכון וייצמן ומאוניברסיטת בן-גוריון. כיהודים, אנחנו מרגישים מאוד נוח בישראל מבחינה רגשית, וזה המקום הנכון עבורנו במלחמה להצלת הבן האהוב שלנו. שנת 2021 תהיה שנה קריטית עבור איליי. אנחנו ממתינים לתוצאות מחקריות נוספות, ותמיד שומרים על אופטימיות."

המחקר הובל על ידי ד"ר טאקויה איוומורה (כיום באוניברסיטת אורגון) ואייל גולדשטיין מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, וד"ר קריס מורי מאוניברסיטת אימפיריאל קולג' ומבית הספר להיגיינה ורפואה טרופית בלונדון. כמו כן השתתפו במחקר חוקרים מבית הספר לרפואה טרופית בליברפול, מאוניברסיטת לנקסטר ומאוניברסיטת קלניה בסרילנקה. המאמר פורסם בכתב העת PLOS  Neglected Tropical diseases .  

למפות את נקודות המפגש בין נחשים ואנשים

"המחקר שלנו בנה מודל רב-תחומי ראשון מסוגו, שכולל את דפוסי ההתנהגות של שני הצדדים - נחשים ובני אדם, ומאפשר לזהות גורמי סיכון בזמנים ובמקומות שונים ולהתריע מפניהם. לדוגמה, המודל מסוגל להבחין בין אזורים עם סיכון גבוה מול סיכון נמוך להכשות, הבדל שיכול לבוא לידי ביטוי במספר כפול של הכשות ל-100,000 בני אדם", מסביר אייל גולדשטיין.

"נחשים ובני אדם פעילים בשעות יום שונות, בחודשים שונים ובבתי גידול שונים, והמודל מאפשר לזהות את נקודות המפגש ביניהם, בעיקר במקומות שבהם החקלאים עובדים", מרחיב דר' מורי. "כמו כן, שילבנו במודל גורם של אגרסיביות לכל מין של נחש - כמדד להסתברות של מפגש כזה להפוך להכשה".

ד"ר איוומורה מדגיש כי "הגישה שלנו היא לנתח אינטראקציות בין נחשים לבני אדם בצורה מתמטית, עם דגש על המימד האקולוגי. זוהי גישה חדשה לחלוטין להבנת המנגנון הגורם להכשות נחשים. בניגוד למרבית המחקרים שנערכו עד היום, שהתמקדו בעיקר בגורמי סיכון חברתיים וכלכליים, אנחנו בחרנו להתמקד בהיבטים אקולוגיים, כמו תנועת הנחשים במרחב, בתי הגידול, השפעת תנאי האקלים והמשקעים, וההתנהגות של חקלאים ונחשים, כמפתח לניבוי מפגש פוטנציאלי בין שני הצדדים".

^{כבר לא בלתי נמנע. מפגש בין חקלאי לנחש}

הכשות ומשבר האקלים?

בדיקת המודל מול נתונים קיימים בסרילנקה העלתה כי הוא מנבא בדיוק רב דפוסי הכשה באזורים שונים ובעונות שונות, וכן את תרומתם היחסית של מיני נחשים שונים לתמונה הכוללת, בהתאם לתצפיות מבתי חולים. כעת מבקשים החוקרים ליישם את המודל במקומות שבהם אין עדיין נתונים מדויקים על הכשות נחשים, ואף להיעזר בו לתחזיות לשנים הבאות, כאשר ההתנהגויות של שני הצדדים, האדם והנחש, ישתנו עקב שינויי האקלים, כמו למשל עלייה במשקעים שצפויה להגביר את פעילות הנחשים, לצד שינויים בשימוש בקרקעות ובאזורי מחיה זמינים לנחשים. 

"המודל שלנו יכול למקד את המאמצים במסגרת המדיניות להפחתת הכשות, ולהוות כלי התראה להגברת המודעות ולהצלת חיי אדם", אומר דר' איוומורה ומסכם "כמו כן, אנו רואים במחקר זה רק שלב ראשון בעבודתנו. בעתיד אנחנו מתכוונים לפתח מודלים מורכבים יותר של מפגשים בין בני אדם לבעלי חיים, על מנת לתמוך במדיניות ובקבלת החלטות בעולם האמיתי, הן בנוגע לבריאות הציבור והן בנוגע לשמירה על טבע".

האדם הקדמון היה צייד, זה ידוע. הוא לא חשש מפני חיות טרף גדולות, וכדי לשרוד למד לצוד גם את העצומות והמפחידות ביותר. מסתבר שמלבד אספקת מזון למחייתו הוביל הציד לשינויים אבולוציוניים מפתיעים במוח האנושי. מאמר חדש של ד"ר מיקי בן דור ופרופ' רן ברקאי, חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ. אלקוב, מציע לראשונה הסבר מאחד לאבולוציה הפיזיולוגית, ההתנהגותית והתרבותית של המין האנושי, מראשית הופעת האדם לפני כשני מיליון שנה ועד למהפכה החקלאית. על פי המאמר, האדם התפתח כצייד של בעלי החיים הגדולים וכך גרם להכחדתם. ההסתגלות לציד של בעלי חיים קטנים וזריזים התבטאה בין היתר בהתפתחות יכולת קוגניטיבית גבוהה, כפי שנצפית בשינוי האבולוציוני הבולט ביותר - הגדלת נפח המוח מ-650 סמ"ק ל-1500 סמ"ק. עד כה, לא הוצע הסבר מאחד לתופעות המרכזיות בפרהיסטוריה של האדם.

קטן, מתוחכם ונועז

בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר עדויות ולפיהן האדם היווה גורם מרכזי בהכחדת החיות הגדולות, מה שאילץ אותו לעבור בהדרגתיות לציד של חיות קטנות יותר, תחילה באפריקה ואחר כך בכל חלקי העולם האחרים. באפריקה היה ממוצע גודל היונקים היבשתיים קרוב ל-500 ק"ג לפני 2.6 מיליון שנה, בתחילת התקופה בה התפתח האדם, ואילו לפני המעבר לחקלאות ממוצע הגודל היה עשרות ק"ג בודדים בלבד – ירידה של מעל ל-90%.

לטענת החוקרים, הירידה בגודל חיות הציד והמעבר לציד בעלי חיים קטנים וזריזים אילצה את האדם לתחכום ולנועזות, תהליך אבולוציוני שהביא להגדלת נפח המוח האנושי ובהמשך גם לפיתוח שפה, שתאפשר החלפת אינפורמציה לגבי מקום הימצאותו של הטרף. בהתאם לתיאוריה, כל האמצעים נועדו למטרה אחת: יעילות וחסכון בהוצאת אנרגיה של הגוף (חסכון אנרגטי). התיאוריה החדשנית פורסמה בכתב העת Quaternary.

על פי החוקרים, האדם הקדום היה במשך רוב תקופת התפתחותו טורף-על, שהתמחה בציד חיות גדולות. מאחר שהן היוו את רוב הביומסה הזמינה לצייד, החיות סיפקו לו רמה גבוהה של שומן, מקור אנרגיה חיוני, ולא פחות חשוב – איפשרו תמורה אנרגטית גבוהה יותר מאשר ציד חיות קטנות. בעבר היו שישה מינים שונים של פילים באפריקה והם היוו מעל למחצית הביומסה של אוכלי העשב אותם צד האדם. עדויות ראשוניות ממזרח אפריקה מלמדות כי ההומו סאפיינס הופיע שם רק לאחר ירידה משמעותית במספר מיני הפילים באזורים מסוימים. בהשוואת גודל החיות שערכו החוקרים בין תרבויות ארכיאולוגיות המייצגות מיני אדם שונים במזרח אפריקה, בדרום אירופה ובישראל נמצאה בכל המקרים ירידה משמעותית בשכיחות החיות שמשקלן מעל 200 ק"ג לצד העלייה בנפח מוח האדם.

קבלת החלטות מהירה

"אנחנו קושרים בין עליית נפח מוח האדם לצורך שלו להשתכלל כציד", מסביר ד"ר בן דור. "לדוגמא, הצורך לצוד עשרות צבאים במקום פיל אחד יצר לחץ אבולוציוני מתמשך על תפקוד המוח של האדם, שנדרש כעת להשקיע בציד הרבה יותר אנרגיה תנועתית ומחשבתית. ציד של חיות קטנות, שמאוימות תדיר בטריפה ולרוב בורחות מהר מאוד, מצריך פיזיולוגיה מתאימה למרדף וכלי ציד יותר מורכבים. הפעילות המחשבתית גם היא עולה. מעקב מהיר מצריך קבלת החלטות מהירה על בסיס ידע פנומנלי על התנהגותן של החיות - ידע שצריך לאפסן בזיכרון גדול יותר".

"ההסתגלות האבולוציונית של משפחת האדם הייתה מוצלחת מאוד", אומר ד"ר בן דור. "עם הימשכות הירידה בגודל החיות, המצאת החץ והקשת וביות הכלב אפשרו ציד יותר יעיל של חיות בינוניות וקטנות, עד שגם אוכלוסייתם הידלדלה. לקראת סוף תקופת האבן, עם ירידה נוספת בגודל בעלי החיים, נוצר מצב שבו היה צורך להשקיע יותר אנרגיה בציד מאשר מה שאפשר היה לקבל חזרה. ובאמת בשלב זה התחוללה המהפכה החקלאית וביות בעלי חיים וצמחים. בד בבד עם המעבר לישיבת קבע ולחקלאות, המוח שלנו הצטמצם בגודלו לזה הקיים היום (1400-1300 סמ"ק), מאחר ולא היה עוד צורך להקצות יכולות קוגניטיביות מופלאות לציד, שהרי צמחים ובעלי חיים מבויתים אינם בורחים".

לכרות את ענף הציד ולשתול את עץ החקלאות

"בזמן שהמוח של השימפנזה למשל נשאר יציב במשך שבעה מיליון שנה, גדל המוח של האדם במשך אותה תקופה פי שלושה והגיע לשיא לפני כ-300,000 שנה", אומר פרופ' ברקאי ומוסיף "נוסף על נפח המוח, הלחץ האבולוציוני הביא את האדם להשתמש בשפה ובכלים מורכבים יותר, כמו חץ וקשת, להתאים את כתפיו ואת זרועותיו לזריקה ולהטלה, להתאים את גופו למרדף מתמשך בשטח, לשכלל את כלי האבן, להשתלט על האש, לביית את הכלב ולבסוף גם לביית את הציד עצמו ולעבור לחקלאות. צריך להבין שהפרספקטיבה שלנו אינה דטרמיניסטית. בני האדם הביאו את הצרה הזאת על עצמם. הם התמקדו בציד בעלי החיים הגדולים ביותר, עד שהביאו אותם לכדי הכחדה. בכל מקום שהאדם הגיע אליו, לא משנה אם זה הומו-ארקטוס או הומו-ספיינס, אנחנו רואים במוקדם או במאוחר הכחדה המונית של בעלי חיים גדולים. לתלות בחיות הגדולות היה מחיר. האדם כרת לעצמו את הענף שהוא ישב עליו. שעה שמינים אחרים היו נכחדים עם הכחדת הטרף שלהם, כמו אחינו הניאנדרטליים למשל, ההומו-ספיינס כרת לעצמו את הענף והחליט לשתול עץ חדש, כלומר לעבור לחקלאות".