חדשות

המחקר פורסם בכתב העת המדעי iScience, ונערך בהובלת התלמידות סחר חג' יחיא ומור טאוב מצוות המעבדה של פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' יוסי יובל מסביר: במהלך המחקר, העטלפים התבקשו לנווט בזחילה במבוך אנכי תוך כדי תנועה לאחור, תוך שאנחנו מתעדים את התנועה שלהם באמצעות מערכת עקיבה משוכללת. היזנובים השתמשו בזנבם כמעין "מקל נחייה" על ידי נענועו מצד לצד כדי לזהות מכשולים ולטפס בצורה בטוחה ויעילה יותר. מנגד, כאשר הזנב הורדם, זמן הטיפוס התארך ב-10% בממוצע, והעטלפים ביצעו יותר תנועות הצידה במקום לנועה מעלה כנראה בניסיון למצוא את דרכם."

כמו כן, החוקרים מציינים שהעטלפים הראו יכולת מדהימה להבחין בין מרקמים שונים באמצעות הזנב. הם הצליחו להבדיל בין גריד עץ דק (1 ס"מ) לעומת גריד עבה יותר (1.5 ס"מ), מה שמדגיש את היכולת המורכבת של הזנב לשמש כחיישן מישוש רגיש במיוחד.

חיישן רברס 

פרופ' יוסי יובל מסכם: "במרבית העטלפים, הזנב קצר מאוד והוא חלק ממברנת הכנפיים. ביזנובים נותר זנב חופשי ארוך, ולמיטב ידיעתנו הם היחידים בין העטלפים שמשתמשים בו לצורך מישוש הסביבה הקרובה. זוהי דוגמה נוספת לאופן שבו האבולוציה מתאימה את חושיהם של בעלי החיים לצרכים ספציפיים, במקרה הזה – תנועה לאחור במקומות חשוכים סביב מכשולים ועטלפים אחרים. עטלפים רבים זוחלים לאחור על קירות חשוכים ואינם יכולים להשתמש בחושים הקדמיים שלהם כמו ראייה וסונר כדי 'לראות' לאחור. אפשר לחשוב על הזנב כמעיין חיישן רברס של היזנוב. התגלית פותחת פתח למחקרים נוספים על שימוש בזנב כחיישן במינים אחרים של בעלי חיים. כמו כן, הממצאים עשויים להוביל לפיתוח טכנולוגיות חישה חדשות בהשראת הטבע, כגון מערכות ניווט רובוטיות לתנאים מורכבים".