חוקרים מאוניברסיטת תל אביב חושפים: דפוס התנהלות בעייתי בקרב חברות אמריקאיות בקשיים כספיים

מחקר חדש של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב חושף דפוס התנהלות בעייתי שנפוץ בשנים האחרונות בקרב חברות אמריקאיות גדולות בקשיים כספיים, לפיו כמחציתן ממנות דירקטורים חדשים, כביכול בלתי-תלויים, כדי לנווט את הליכי חדלות הפירעון ולבחון טענות בדבר הברחת נכסים ופעולות בניגוד עניינים של בעלי המניות. מהמחקר עולה כי למעשה הדירקטורים החדשים מתפרנסים דרך קבע ממילוי תפקיד זה בחברות שקרסו, ולכן סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה (לרוב קרנות הון פרטי) ומשרדי עורכי הדין של החברה.

המחקר נעשה על ידי פרופ' אהוד קמר וד"ר קובי קסטיאל מהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן בשיתוף עם פרופ' ג'ארד אליאס מאוניברסיטת קליפורניה. המחקר עורר תהודה רבה בארה"ב וזכה לסיקור נרחב בעיתונים המובילים The Wall Street Journal, The Financial Times ו-Bloomberg.

בלתי תלויים?

החוקרים ערכו ניתוח אקונומטרי של החזרי החובות לנושים בקרב חברות שקרסו, ומצאו כי החזר החוב לנושים הלא-מובטחים (נושים שהחוב כלפיהם לא מובטח בשעבוד על נכס מסוים של החברה, ולכן הם החשופים ביותר לתספורת חוב) נמוך בממוצע ב-21% במקרים שבהם החברה מינתה "דירקטורים בלתי תלויים" כאלה.

החוקרים מציעים כי בתי המשפט יראו דירקטורים אלה כבלתי תלויים רק אם הנושים הלא-מובטחים תמכו במינוי שלהם. לדבריהם, אין די בהטלת חובת גילוי על החברה שתחשוף את ההטיה המבנית של דירקטורים כאלה.

"במחקר הנוכחי אנחנו מראים שחברות בקשיים כלכליים, במיוחד אלה שבשליטת קרנות הון פרטי, נוטות למנות דירקטורים שמתיימרים להיות בלתי תלויים אך סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה ומשרדי עורכי הדין של החברה שמינתה אותם." מסבירים פרופ' קמר וד"ר קסטיאל. "הדירקטורים האלה הם שחקנים חוזרים שחבים את המינוי שלהם לבעלי המניות, ובאותה עת הם בוחנים מחלוקות בין בעלי המניות לבין הנושים. מינויים כאלה מטעם בעלי המניות אינם צריכים למנוע מנושים לייצג את עניינם בצורה אפקטיבית במחלוקות מסוג זה."

למאמר המלא >